ציפור המזל שלי / חנה ליבנה

חשוב לקרוא! כרוניקה של רשע ושל תקומת עם. סיפורה של אווה היהודיה בת העשר ובני משפחתה בגרמניה הנאצית – בימי השואה הנוראים. מי נשאר בחיים ומה היה עם הנשארים? מרגש ונוגע מאוד

ציפור מזל

..

ציפור המזל שלי / חנה ליבנה

פרוזה

הוצאת דני ספרים

157 ע'

..

"אם ישאלו מי הילדה הכי מאושרת בעולם, אני חושבת שאענה תמיד, "אני!" (ע' 7)

כך מתחיל הספר העצוב והקשה הזה.

כרוניקה של רשע .

אווה היהודייה חיה חיים נפלאים על פי עדותה עם אמה שיודעת לעשות הכל ואבא שהוא הכי נחמד בעולם ויש לה אחות צעירה ממנה יפה ועדינה.

יש לה חברות טובות וחיים שמחים. ויש לה ציפור מזל על הכתף.

השואה לא הגיעה למקום מוזר וקשה.

היא הגיעה לבתים רגילים עם אנשים רגילים ונעשתה ע"י אנשים רגילים שאיבדו צלם אנוש והתאכזרו לבני אדם אחרים שאיבדו גם הם צלם אנוש בצד האחר בגלל הקושי הנורא והסבל הנורא.

זה קורה לאט לאט.

לאט לאט נפרשת מולנו סיפורה של אומה שהפכה אכזרית עם תכנון מדוייק ומצמרר.

גם לאחר שנאלצו אווה ובני משפחתה לעזוב את ביתם ועברו לגיטו אחד ואחר כך לאחר ומשם למחנות עבודה ולמחנות ריכוז, עברו ימים של רעב עם לחם צר הצליחה אווה לשמור על צלם אנוש אולי בזכות הפרופסור הפולני אצלו למדה אווה וגם כמה מחבריה מהגטו, פרופסור שהיווה השראה ותקווה שגם במקום שחור ונורא אפשר למצוא קרן אור של אנושיות, כי חייבים.

"גם בזמנים קשים, הוא אמר, עלינו לשמור על מוסריות ועל צלם אנוש. ראינו אחרים מנסים לגנוב פרוסה של מישהו שהתעכב.. גם אני הייתי רעבה,…אבל לא יכולתי לעשות כמותם. לעזאזל עם המוסריות הזו! זה לא הזמן לזה! מה זה כבר משנה? אמרתי לעצמי לפעמים, אבל לא יכולתי שלא לנהוג כך" (ע' 107)

ובין המעברים המתישים בין הגטאות, בין מחנות העבודה, כשהם חיים על פרוסת לחם יבשה ומעט מרק דלוח, מתבגרת אווה לאט לאט ובסגנונה המעמיק, הרגיש, טווה הסופרת סיפורים קטנים של התרגשויות והתאהבויות בין בני נעורים. אהבות שאולי אין להן סיכוי בעולם שמכלה בני אדם –  צעירים וילדים. לבכות.

אנו נחשפים להתנהגות יחידים מרושעים מבין הגרמנים, אנו נחשפים לפנים האחרות של אנשי משפחה תרבותיים שיוצאים על פי פקודה להרוג, לשרוף או סתם להתעלל ביהודים.

"האם זה העם הגרמני המלומד, שאת שירת יוצריו למדנו בגטו אצל גברת מילר? האם זהו העם של גתה, שאת יצירתו 'שר היער' שמענו שוב ושוב ובכינו?" (ע' 111)

ספר יפה וחשוב.

משואה לתקומה

..

הסתייגות:

לא הבנתי למה צריך את המשפט הזה בספר, לבני נוער צעירים לא אמליץ על הספר:

"כמה שאת תמימה, צחקה שרה, "גם אנשים נשואים לפעמים בוגדים, לא שמעת על זה? " (ע' 99)

..

על הסופרת:

חנה ליבנה היא סופרת ומשוררת ילידת יבנאל. הוציאה לאור שמונה עשר ספרים, זכתה בפרסים ספרותיים וספריה נקראים בבתי ספר במסגרת "סל תרבות", "סופר אורח" ו"מצעד הספרים". בספריה המרגשים היא נוגעת בצד העמוק והנסתר שבנפש האדם.

ציפורה בראבי
בין המילים - על ספרים, על סופרים ועל משוררים, על חינוך וגם פוסטים אישיים