צימאון למגע אנושי – כי לכל ילד הזכות להיות מאושר

תסתכלו עליהם ותראו אותנו.

הם מאושרים. וכל אחד מאיתנו יכול לתת להם את המשך האושר הילדותי ,התמים והטהור הזה.

בחורה עם מחשב נייד

אני בת להורים פליטים. הוריי גם הם היו ילדים להורים פליטים. בילדותה,אמי ברחה ממדינה למדינה פשטה יד לקבל פרוסת לחם, לא חגגה יומהולדת ולנצח זכרה את מי שהיה טוב אליה.

אחד הדברים הכי גרועים אמרה לי לא פעם הוא להיות פליט. לא פה ולא שם.

בחסות עמותת צימאון,סלונה וביחד עם הבלוגרית מרינה קיגל הגעתי לביקור בגן ילדי פליטים בדרום ת"א. ברגע שדרכנו בתוך הגן רצו לעברנו ילדים וחיבקו אותנו.

אי אפשר להישאר אדישים. הם ילדים שלא אשמים בדבר,שלא מודעים כלל למה שקורה סביבם,שאין להם קשר לפוליטיקה והם,ככל הילדים באשר הם ללא הבדל דת,גזע או צבע העור זקוקים למגע אנושי.

בבית לא גדול שבסיוע עמותת צימאון וצוות מתנדבים שהפכו את המקום לנקי,צבוע,חינני ומלא אור חיים כ-50 ילדים בני כמה חודשים ועד גיל 3 . משש בבוקר ועד שעות הערב המאוחרות נמצאים הילדים בגן בזמן שהוריהם בעבודה ויש ילדים שנמצאים גם ימים שלמם ורצופים עד שהוריהם מגיעים לבקרם.

הם שמחים ומשתוללים ככל הילדים. צעצועים,ספרים ובליל השפות הנשמע בגן נותן תחושת אושר וסיפוק.

בצורה יפה ומסודרת חולק הגן לשניים. החלק שבו הילדים הגדולים יותר רצים,צוחקים,מציירים ושרים וחלק אחר בו שורות של מיטות ובתוכן תינוקות קטנים יותר.

הבטתי בתינוקות הרכים והתמימים האלה,החיוך המתוק חסר השיניים שלהם,השינה השלווה של חלק מהם אמר לי דבר אחד.

תסתכלו עליהם ותראו אותנו.

הם מאושרים. וכל אחד מאיתנו יכול לתת להם את המשך האושר הילדותי ,התמים והטהור הזה.

כדי לקיים ולנהל גן שכזה זקוקים להרבה ידיים עובדות. כמה שיותר מתנדבים כך יהיה הן קל יותר לתפעל את הגן והן שמח יותר ואני פונה לכל אחד ואחת ואומרת אל נא נהיה אדישים. בואו לתת מעצמכם כדי שכל תינוק וילד יידע מהי שמחת חיים,מהו אושר וזכרו, שדברים רבים אדם יישכח במשך חייו אולם הוא לעולם לא יישכח את היד שעזרה לו.

להתנדבות ולתרומות נא לפנות במייל לכרמית carmit63@gmail.com