צחי שיקר

האזרחית אורית אגמי לא קיבלה את התנצלותו של צחי הנגבי. מי שמשקר בבית משפט, דינו נחרץ – החוצה מהחיים הציבוריים

בחורה עם מחשב נייד

אני מסתכלת בפניו של האיש הזה – צחי הנגבי ונעשה לי לא כל כך טוב. מה הוא מחייך? מה הוא מודה לבית המשפט? איזה מן ניצחון הוא הניצחון שהוא מתהדר בו. הוא אף רואה ברוב גדולתו את ניצחון כרווח נקי לעם ישראל כולו (צחי "מדינת ישראל הרוויחה"). עם כל הכבוד (ואין כבוד) הוא לא נציגו של העם הזה.

ב"ידיעות אחרונות" יום רביעי 14.7 תחת כותרת חזקה "הסטירה והבעיטה" לכבוד מה שנקרא "זיכוי" של צחי בבית המשפט – הכניס העורך צילום מפעם של צחי חוגג כולו מדושן עונג, שותה ישירות מבקבוק יין ותומכים מקפצים בשמחה מסביבו. זה היה בערב בו הוא חגג את בחירתו לתפקיד יו"ר מרכז הליכוד ב-12.2.98. תמונה מחממת לב.

מאז, מים רבים עברו בירדן והשלולית הפוליטית נעשתה מעופשת מתמיד. כבר בנעוריו, צחי הנגבי היה סטודנט-פושטק. היום הוא פושטק מגודל. התגובה המיידית שלי כשקראתי ידיעה ראשונה על ה"זיכוי" היתה: "איך ממעיטים בעדות שקר של איש ציבור בבית משפט?"  "זו" הוספתי ואמרתי "ללא ספק עברה שיש עימה קלון". אני לא משפטנית גדולה, אבל זה מה שאמר לי השכל הישר. אכן, אחרי האופוריה הראשונית של צחי וחבריו – החלו הדיבורים על אותה עבירונת קטנה, שבה צחי הנגבי הורשע בה: עדות שקר.

רבותיי, בית המשפט העליון קבע לגבי סגן שר הדתות דאז רפאל פנחסי בשנת 1993 שהצהרה כוזבת או במילים פחות מעודנות שקר בבית המשפט הוא עבירה הפוגעת באושיות המבנה השלטוני. מי שנתפס על עבירות שקר יתקשה להקרין יושר, הגינות, אמון ויוקרה כלפי הציבור הרחב. בית המשפט קבע בזמנו לגבי פנחסי כי ניתן לסווג את העברה של הצהרה כוזבת ככזו שיש עימה קלון.

אז מה צחי? האם נצא כולנו איתך בתופים ומחולות ובהמולת ניצחון? האם עם ישראל אמור לצעוק "יחי המלך", כי הרוויח את הבן האובד שיחזור לשרת אותו באמונה בכנסת או בממשלה? אני לא חושבת. אני חושבת שציפי לבני שגילתה יושר ציבורי לגבי ישיבה עם החרדים בממשלה – צריכה לעשות זאת גם בביתה פנימה ולהפגין יכולות ניהוליות ומנהיגותיות. עליה לנקות את האורוות. לעשות מקדימה המפלגה הנקייה הגדולה בישראל ולהיפרד מצחי הנגבי. במילים אחרות: לפטר אותו משורותיה, ואם נבהיר ביתר בירור: לסלק אותו מחיינו הציבוריים: "שלום חבר".

אגב צחי: האזרחית אורית אגמי לא קיבלה את התנצלותך הפומבית. עם זאת, אני מקווה שכפי שהבטחת למיקרופונים: תלמד מטעויותיך ותשפר את דרכייך. אבל צחי – בבקשה ממך, לא בבית סיפרנו.

אורית בראון אגמי
בלוגרית פעילה ובועטת. היתה עיתונאית שלושה עשורים. היום מלמדת ילדים ביפו ובשכונת התקווה תקשורת ואקטואליה.