צחוק זה לא הכל

בהצגה צוחקים. בסוף, נותרים עם קצף על פני המים

בחורה עם מחשב נייד

צפיתי בהצגה "אהבה זה לא הכל" של תיאטרון בית לסין משני טעמים: הראשון הוא ליאור אשכנזי שאני אוהבת ומעריכה. לפני שנים, הייתי זו שגילתה אותו כעיתונאית. ערכתי מוסף פנאי ותרבות ברשת שוקן והוא היה שחקן מתחיל. זיהיתי את ההבטחה הגדולה. זה הוביל לכתבת שער במוסף . בשער התנוסס צילום יפיפה שלו אז חתיך הורס שנשאר חמוד גם היום – הטעם השני היה בפרסום המקדים להצגה. הגראפיקה בחוברת של בית לסין היתה מוקפדת ואיכותית כשליאור אשכנזי ומיה דגן במרכז. צילומי תקריב מרשימים, בגדים שחורים צמודים ומבט חודר חזיתי. כל אלה עוררו בי הבטחה גדולה. ההבטחה קצת הכזיבה. אי אפשר להגיד שהביצוע גרוע או שהמחזה לא טוב. זה ערב שבו צוחקים הרבה ויש בו מן ההנאה. אבל כשהסתיים, נותרתי בתחושה חלולה וריקנית.

המחזה משעשע, אם כי בינוני והמשחק המצוין של אשכנזי , לא יכול היה להתעלות מעבר לבינוניות של הטקסט. מיה דגן היא לא כוס התה שלי. לטעמי יש בה משהו וולגארי,  תוצר של תרבות הרייטינג השטוחה של הטלוויזה. דגן, המבליטה את גזרתה הנאה ורגליה החטובות, משחקת לא רע, אבל לא שולטת בטקסט מה שפגם בביצוע שלה. היא הרבה פחות משעשעת מאשכנזי. הרעיון ש"אהבה זה לא הכל", קומדיה רומנטית מאת בארי קרייטון, הוא שגם כשיש אהבה, משיכה מינית חזקה וסקס סוער – זה לא תמיד מבטיח זוגיות טובה ויציבה. אנה (דגן) ודניאל (אשכנזי) היו נשואים עשר שנים סוערות ולא מאוד מוצלחות. לאחר שהתגרשו, היא נישאה בשנית והוא העדיף לצאת עם נערות שער של פלייבוי בעלות ציצים גדולים ואינטילגינציה נמוכה. השניים נתקלים זה בזו במסעדה ובתוך הירידות ההדדיות מתלקחת האש הישנה. הם מנסים שוב. היא נעלמת מהבית בתירוצים שונים, ובסופו של דבר עוברת לגור איתו, בהמשך, הם נוסעים לכעין ירח דבש שני. מתגלעות שוב אותן מריבות ושוב אותן בעיות. הוא מסרב לה להריון ולילד. הפיצוץ מגיע . היא חוזרת לחיק הבעל השני והוא נשאר גלמוד. את השניים מלווים שני הפסיכולוגים שלהם (דמויות דמיוניות) הפסיכולוג שלו הוא גבר הומו שאיתו דניאל שכב אחרי הגירושים. הפסיכולוגית שלה רק יודעת להנהן ולא ברור אם היא בכלל חיה ונושמת.

דניאל (אשכנזי)  איש אקדמיה, חולה סדר ונקיון. מצד אחד הוא אובססיבי עם הסדר מצד שני שלומיאל שכל פעם שוכח לרכוס את רוכסן המכנסיים שלו…אנה (דגן) היא אישה רומנטית, מצליחנית, חתיכה שלא מוכנה לוותר על האימהות. רוצה בכל מאודה תינוק. מצד אחד היא יודעת שהיא אוהבת את דניאל ומצד שני – לא מוכנה לחיות במריבות נצחיות. החלק המעשי שלה מנצח את החלק הרומנטי והיא זונחת את דניאל פעמיים. פעם בגירושים ופעם שנייה בפרידה סופית. ליאור אשכנזי הוא בעל יכולות משחק גבוהות ויכולות קומיות מרשימות. הוא שולט בגופו ובפניו שליטה גבוהה, אבל אני משוכנעת שהאיש הזה היה יכול להגיע לתיאטרון הרבה יותר איכותי ורציני מהקלילות הקצפתית הזו. דגן כאמור לא גרמה לי לצאת מגדרי.

למעט מיטה זוגית, שני כסאות ושולחן- אין תפאורה בהצגה, אלא רקע מצולם שהפך לטרנד מעצבן בתיאטרון – נראה שכל פעם שרוצים לחסוך בתפאורה מציגים לנו וידאו…התלבושות היו נחמדות והבימוי תואם את האמריקאיות של המחזה.

ערב קליל עם הרבה צחוק. לא מעבר לזה

אהבה זה לא הכל, תיאטרון בית לסין. תרגום: שלמה מושקוביץ בימוי: רוני פינקוביץ', תפאור ניב מנור תלבושות: אורן דר מוסיקה: שלום וינשטיין, תאורה: קרן גרנק שחקנים: ליאור אשכנזי ומיה דגן

אורית בראון אגמי
בלוגרית פעילה ובועטת. היתה עיתונאית שלושה עשורים. היום מלמדת ילדים ביפו ובשכונת התקווה תקשורת ואקטואליה.