צו חירום להצלת החינוך לגיל הרך

הזיכרון התקשורתי והציבורי של כולנו קצר – מתכון בטוח להחלטות שמתקבלות על ידי הממשלה ברעש גדול, זוכות לחיבוק מכל עבר ובפועל פשוט אינן מתממשות. פתיחת שנת הלימודים לפני מספר ימים היא הזדמנות מצוינת להזכיר למדינת ישראל את הילדים השקופים של מערכת החינוך הישראלית – ילדי הגיל הרך.

רק בשנה שעברה, החלטנו, הארגונים המפעילים את מעונות היום המפוקחים, על השבתת הפעילות בשל המצוקה חסרת התקדים והקריסה המוחלטת של הענף. לצערנו הרב, עד למימוש איום ההשבתה, אף גורם רשמי לא מיהר לדון עמנו, הדרגים המקצועיים, במצב המחפיר שהלכה למעשה גורם לחיסול המעונות המפוקחים והמסובסדים בישראל.

השביתה הגיעה אל סיומה כאשר המדינה התחייבה לסיוע כספי בדמות מענקים חד-פעמיים שיוענקו למטפלות, שבקושי מצליחות להגיע לשכר מינימום, אך ההחלטה החשובה ביותר הייתה על הקמת ועדה ממשלתית בין-משרדית, שתחליט על צעדים אופרטיביים לשינוי יסודי של המצב. הייתה זו הפעם הראשונה שמדינת ישראל לקחה אחריות, הצהרתית לפחות, על המצב הבלתי נסבל אליו הגענו. לצערנו הרב, למרות ההצהרות החגיגיות – המענקים התקבלו לאחר עיכובים והוועדה שהייתה אמורה לפרסם את מסקנותיה בחודש אפריל לא מראה סימנים של התקדמות כלשהי אל עבר היעד.

בכדי להבין את המציאות בפניה עומדים היום הורים, ילדים ומטפלות – עלינו להתחיל בהתחלה. מבחינת מדינת ישראל חינוך מתחיל בגיל 3 ולא בגיל לידה. זוהי מהות העיוות ההיסטורי, אשר משמעותו תת תקצוב של הענף כולו. קצרה היריעה מלצטט את אינספור המחקרים שמוכיחים שאין השקעה משתלמת יותר מאשר השקעה בחינוך הגיל הרך – אלו הם בדיוק הגילאים הקריטיים בהם למעשה מעוצבת אישיותם של הקטנים, ערכיהם, יכולותיהם. הוכח כבר כי כל שקל שמושקע בפעוטות בגילאי 0 עד 3 מחזיר עצמו בריבית דריבית לאחר מכן. אך כמו בתחומים רבים, גם כאן – אין חשיבה לטווח ארוך, שום חשיבה אסטרטגית – מדביקים עוד פלסטר, נותנים עוד אקמול אבל לא פועלים לפתרון כולל של המשבר.

הורים ששולחים את ילדיהם למעונות בשאר מדינות ה-OECD יודעים שמטפלת לא תטפל ביותר מארבעה פעוטות בממוצע. בישראל? מטפלת אחת אחראית גם על 6, 7 ו-8 פעוטות. במדינות ה-OECD ההשקעה הממוצעת בילד עומדת על כ-12,500 שקל. בישראל? 2,713 שקל בלבד. וזה עוד לפני שהגענו לתנאיהן הסוציאליים של המטפלות עצמן.

ההיגיון הבריא גורס שהמדינה תנסה למשוך את כוח האדם האיכותי ביותר למקצוע כל כך חשוב שמשפיע בצורה כה ישירה על ילדנו היקרים לנו מכל – אך המדינה עושה בדיוק את ההיפך. המטפלות בישראל בקושי סוגרות את החודש, חלקן זקוקות להשלמות לשכר המינימום ועוד לא נגענו בעבודה השוחקת והסיזיפית.

נעמת מפעילה כ-200 מעונות יום לגיל הרך בהם מתחנכים כ-15 אלף פעוטות מגיל לידה ועד 3 שנים, מקריית שמונה בצפון ועד אילת בדרום. בסיוריי הרבים במעונות שלנו אני נתקלת בנשים ערכיות, טובות לב – שנפגעות פעמיים. פעם אחת בשל התנאים המחפירים בהם הן מועסקות. פעם שנייה בשל האווירה הציבורית בעקבות גל הפרסומים אודות המעשים המחרידים כלפי ילדים שנחשפו לאחרונה באמצעי התקשורת.

חשוב לציין את שאמור להיות מובן מאליו – רשתות המעונות המפוקחים יגלו אפס סובלנות לכל סוג של אלימות, מילולית ופיזית. בכל מקרה שכזה חלה חובת דיווח מיידי וקריאה לגורמי אכיפת הכוח למצות את מלוא חומרת הדין עם אלו שפגעו ביקר לכולנו מכל. יחד עם זאת, יש להזכיר גם עובדה חשובה נוספת – רוב מוחלט של המטפלות הן נשים עדינות, טובות, שבחרו במקצוע לא תודות לתנאים המפליגים אלא כי ליבן במקום הנכון וכי באמת ובתמים אהבת ילדים מניעה אותן.

בהקשר זה, יש לחדד סוגיה נוספת. החלטת הממשלה על הכנסה מסודרת של מצלמות למעונות המפוקחים הינה החלטה נכונה ונדרשת. כולי תקווה כי בשונה מהחלטות אחרות, הפעם יימצא התקציב וההחלטה תמומש.

אך מצלמות לא תפתורנה את המשבר בענף. פיקוח הוא חלק מהפתרון אבל ממש לא כולו. גורמי המקצוע בארגונים המפעילים את מעונות היום המפוקחים הציגו בפני הוועדה הממשלתית, זו שהייתה אמורה לפרסם מסקנותיה לפני חודשים, מתווה ברור שבבסיסו החלפת דיסקט בכל הקשור להתייחסות המדינה לגיל הרך. ממשלת ישראל כבר הוכיחה שהיא מסוגלת לקבל החלטות ולבצען, למשל בתוספת סייעת שנייה לגני הילדים. אנו לא דורשים יותר מזה, זעקתנו היא לשוויון בין ילדי הגנים לילדי המעונות. הצגנו תכנית שכוללת את שיפור התקינה כמו גם שיפור בתנאיהן הבלתי נסבלים של המטפלות, מתוך כוונה להפוך את המקצוע לנדרש ונחשק.

בעוד זמן קצר תערכנה בחירות. אני קוראת לממשלה החדשה, לא משנה איך היא תיראה ומי יהיו החברים בה, להבין שהמהפכה בגיל הרך היא צו השעה, לא פחות מכך. בואו נעשה את הדבר הנכון – אם לא בשבילנו ההורים או בשביל המטפלות אז בשביל ילדינו.

לפני כארבעה חודשים נבחרתי להוביל את תנועת הנשים נעמת, מאז אני נחשפת לעוד ועוד בעיות, עוולות ואפליות כנגד נשים ובנושא החינוך לגיל הרך, המחייבות מאבק, תיקון וטיפול. בשנים הבאות אפעל בכל המרץ, הנחישות והיצירתיות הנדרשים לטובת השינוי החברתי שנעמת וההסתדרות פועלות למענו.

שלכן ושלכם,

חגית פאר

יו"ר נעמת