צורת המים / גיירמו דל טורו & דניאל קראוס

כשתלמיד מוכן המורה מופיע - פתגם בודהיסטי

The Shape of Water / Guillermo del Toro & Daniel Kraus, 2018

ז'אנר: פרוזה תרגום

484 עמודים | הוצאת: דני ספרים הוצאה לאור | תרגום: ימימה עברון | עיצוב העטיפה: יפעת אדרעי | שנת הוצאה בארץ 2018

מודה שזה מוזר לי לקרוא ספר המבוסס על סרט. זה חידוש ומודה שאת הסרט לא ראיתי והאמת? גם לא מתכוונת לראות.

הסיפור הזה היה לי מוזר מאוד בהתחלה. שפת הכתיבה הייתה משונה וזה הקשה עליי להבין מה בעצם אני קוראת. ועוד וידוי, כמעט ונטשתי בגלל הכתיבה. המשכתי. מדובר על ריצ'רד סטריקלנד, קצין שנשלח לאמזונס במשלחת בכדי לתפוס ייצור החי במי הנהר. היצור הזה הוא אמפיבי הידוע בשם אל הזימים. הוא מרהיב ביופיו ושונה מיצורים ימיים מוכרים. כנראה שיש לו סגולות מיוחדות. המסע עצמו הרגיש לי כמו הזיה. בסופו של יום היצור נלכד והוא מובא למרכז אוקאם לחקר החלל הנמצא בבולטימור בכדי שיחקרו את המבנה שלו, תגובותיו ולדעת מה הוא בעצם. במרכז הזה עובדת אלייזה אספוזיטו, אילמת ויתומה מילדות בתור מנקה ושם היא פוגשת ביצור המפחיד, אך אותה הוא מרתק ונרקם ביניהם קשר מעניין. לימים מתברר שיש חשש לחייו של היצור מצד האמריקאים וחשש לחטיפתו מצד הרוסים. אלייזה מחליטה לפעול ולהציל אותו. האם תצליח?

הסיפור כתוב בגוף שלישי. הכתיבה מתעתעת. ממש מרגישים כמו בנאדם שנטל תרופות המטשטשות אותו.

הפעם לא אדבר על הדמויות אלא אתמקד בנושאים ובתחושות אותם העביר הספר. אחד הנושאים הכואבים ביותר הוא יחס מפלה וגרוע כלפי השונים ממך. הסיפור מתרחש בשנת 1962 וזה עשוי להסביר את ההתנהגויות אך לא למחול עליהן. במקרה הזה מי שסופג את היחס הזה הן אלייזה וחברתה זילדה שהיא אישה אפרו-אמריקאית. הראשונה סובלת בשל אילמותה והשניה סובלת בשל צבע עורה. אותי זה הכעיס.

נושא אחר הוא הגשמתן העצמית של נשים. נשים נתפשות בתור אלה שצריכות להיות רעיות ואמהות טובות. לשמור על בית נקי, לבשל ולדאוג לבעל ולילדים. אך כשריצ'רד נוסע לאמזונס, לייני סטריקלנד, אשתו, חווה לראשונה עצמאות וחופש. אין את בעלה שיסדר דברים עבורה, היא עצמאית במשך תקופה בלתי מבוטלת. ואז הם עוברים לבולטימור עם שובו והיא לא רוצה להיפרד מההרגשה הנעימה של אישה עצמאית. בסתר היא מוצאת כיצד להגשים את עצמה. לייני משפיעה על חברה הטוב ושכנה של אלייזה, ג'יילס. בעשותה זאת, היא בעצם פוקחת את עיניה שלה ואוזרת אומץ לקבל החלטות. אך האם יש לזה מחיר? מה יקרה כשבעלה יגלה? האם יבין? יקבל את רצונותיה?

עוד נושא הוא צומת נאמנויות. למי אדם צריך להיות נאמן? לעצמו? למולדתו? למעסיקו? לחבריו? לערכיו? לרגשותיו? לרצונותיו? שאלות אלה עלו במהלך הספר והן חשובות עבור כל אחד ואחת מאיתנו.

ואז יש את נושא האהבה. מה עושים בשביל אהבה? עד כמה רחוק הייתם הולכים בשביל להגן על אהוביכם? האם ישנם קווים אדומים שבהם אתם נעצרים או שמא חוצים אותם למרות הכל?

חייבת לציין שהזדהיתי עם כל אחת מהדמויות בספר הזה וזה לא שכיח. כל אחת מהן הביאה היבט חשוב אחר שגרם לי לחשוב. כל אחת מהן עם כל מה שעברה הן מבחינה חברתית והן מבחינה רגשית-נפשית, גרמו לי לחוש את כאבן ולשמוח בשמחתן. היו תיאורים שזעזעו אותי. שני הסופרים האלה השתמשו במילים ככלי נשק. הם דאגו להעביר את כל התסכולים, הפחדים, הרצונות, התשוקות והכעסים בדרכים כמעט מוחשיות. אז בסוף הספר נותרתי חצויה לגביו. מצד אחד הספר מרגש, ומנגד הייתה תחושה שהסיפור טיפה הזוי בגלל אלמנטים של פנטזיה ומדע בדיוני. נשאר טעם מר בגלל מהותן של הדמויות הרעות לכאורה בסיפור כי גם לדמויות רעות, כמו למטבע, יש שני צדדים ובכך הועברה הביקורת החריפה על החברה האמריקאית באותה התקופה. אם ספר מותיר אותי במצב כזה, כנראה שהוא באמת היה טוב מאוד.

מוזמנים לעקוב אחר סקירותיי:

http://bit.ly/2FBDwzz

ayaib
שמי איה ואני תולעת ספרים, מורה לאנגלית לשעבר ומשפטנית טריה. בבלוג זה אעלה את סקירותיי לספרים אותם קוראת כדי לשתף אתכם במחשבותיי ובתחושותיי לגביהם. מקווה שתהנו.