צוף לומד על שיתוף – רוני גולדמן

ספר ילדים החושף את הילדים בגיל הרך לחשיבות של עבודת צוות ושיתוף פעולה, תוך כדי הכרת איברי הגוף ותפקידו של כל אחד מהם, ואיך כל אחד וכולם ביחד תורמים את חלקם לתיפקודו המלא של הגוף.

צוף לומד על שיתוף – רוני גולדמן

איורים: דודי שמאי

אוריון הוצאת ספרים. 2019

zoflomed_master

ספר ילדים החושף את הילדים בגיל הרך לעבודת צוות ולשיתוף פעולה.

ערב אחד, בלי כל אזהרה, החליטו איברי הגוף של צוף להיפגש ולדון יחד, מי הוא האיבר החשוב והמשמעותי ביותר בגוף. כל אחד מהם מנסה להוכיח לאחרים שהוא הכי חשוב.

הראש העגלגל טען שהוא, כי הוא הכי גבוה.

השיער טען שהוא, כי הוא חופשי ומשוחרר ויכול לעשות כל מה שיבחר.

העיניים אמרו שהן "חֲשׁוּבוֹת כִּפְלַיִם שֶׁהֲרֵי רַק אָנוּ צוֹפוֹת וְרוֹאוֹת וּלְכֻלְּכֶם מְסַפְּרוֹת "

האף הזדקר ונסה להוכיח שהוא, כי הוא המריח,

והפה הגיב מיד ואמר שהוא, בגלל הטעם,

וכך המשיכו  האוזניים, הלחיים,הכתפיים, הזרועות והרגליים לדון ולהתווכח, וגם ה"פופיק" הצטרף לדיון

"לֹא פָּסְקוּ כֹּל אֶחָד אֶת עַצְמוֹ לְשַׁבֵּחַ…" 

ולא הצליחו להגיע להחלטה.

איך הסתיים הוויכוח?  ומי ניצח בסוף? מי הכי הכי חשוב?

על כך תקראו בספר!

הסיפור קולח, החריזה קלילה ומלווה באיורים חביבים שמאפשרים למי שאינו קורא לראות את איברי הגוף המשתתפים בשיח.

הדיון עצמו מתנהל בצורה מכובדת ומכבדת. אין רגשות כעס או תסכול, אין קולות צורמים בדיון, ואף אחד לא מתפרץ לדבריו של אף אחד מהאיברים האחרים. הכל נעשה באורך רוח ומתוך הקשבה לאחר, ותוך כדי לומדים הקוראים הצעירים להכיר את איברי הגוף ואת תפקידו של כל אחד מהם, ואיך כל אחד מהם וכולם ביחד תורמים את חלקם לתיפקודו המלא של הגוף.

הסיפור מלמד שיעור קצר ולא שגרתי, שאפשר לנהל דיון מתוך הקשבה והתחשבות בזולת, ואיך שיתוף פעולה, עזרה הדדית וסבלנות משתלמים לכל הנוגעים בדבר.

הספר מנוקד, ומתאים לילדי הגן ולראשית קריאה.