צאי לי מהפרֶיים, בּיץ'.

נולדת על פוסטר, גדלת על פוסטר וכנראה גם תמותי על פוסטר, בלי שנגעת באוכל אבל גם בלי שנגעת בכאבי גדילה, בלי שנגעת בהבנה ובלי שנגעת באהבה. אני לעומתך סיימתי אימון ספינינג ואכלתי טוסט גבינה.

ספורט

כל שבוע את ניצבת מולי. יפה, חופשייה ובעיקר רזה להחריד. כל שבוע אנחנו מסתכלות זו על זו. את כולך זחוחה ממרומי הפוסטר התלוי, משדרת את אשליית החיים היפים, ואני שפופה ממעמקי רצפת המכון, מתמודדת עם החיים האמיתיים שלא תמיד להיט. וכל פעם שאני מסתכלת עליך, כל פעם מחדש, יוצא לי הווריד האשכנזי של המרוקאית שהייתי בגלגול הקודם. מה זה יוצא. קופץ, מעיף שתי בעיטות מספרת ועושה שלוש סלטות של זעם בלתי נשלט. ססעמק ערס.

גילוי נאות: בסטנדרטים הרגילים אני לא אדם שמן. יחסית לגילי אני אפילו נראית די סבבה. משתדלת להתאמן ולאכול נכון, לא אוהבת כשיש עלי שניים שלושה קילו מיותרים, מדי פעם מחשבנת את עצמי לדעת במאזן בין פחמימות לחלבונים, וכמובן שהיו לי גם את הפרעות האכילה הקונבנציונליות המקובלות שהיו מנת חלקן של רבות וטובות מהמתבגרות במרחב. אבל כל פעם שאני מסתכלת עליך ואחר כך מסתכלת על עצמי, אני מגלה עוד מאגר שומן ועוד מפגע שלא הצלחתי להחזיר למקום. פאק שלי, ברור. אבל הנוכחות שלך נותנת לפאק הזה מקום של כבוד.

אז אני מבקשת ממך יפה, ביץ', לפני שאני מאבדת את זה, שתצאי לי מהפרֶיים.

biafra bitch
biafra bitch

אין סיכוי בעולם שאראה כמוך. אין סיכוי בעולם שאף אישה למודת חיים תיראה כמוך. הזרועות שלך אף פעם לא הרימו תינוק. הבטן שלך לא עמדה בשלוש לידות, אחת בזירוז ושתיים בלי אפידורל. לדעתי הבטן שלך גם לא ראתה פרוסת לחם מימיה ויש מצב שהתפריט היומי שלך מורכב מקולה זירו בנגיעות אוויר. הרגליים שלך אף פעם לא רדפו אחרי שומדבר: לא אחרי ילדים, לא אחרי קריירה ולא אחרי הזנב של עצמן. אם כבר את הרגליים שלך אפשר להחליף בזוג תרנים בטקסי יום הזיכרון. גם ככה את אוטוטו מצטרפת לנופלים, כי אין מצב שאפשר לעמוד יציב על הדברים האלה.

תקשיבי לי טוב ביאפרה ביץ', את כל כך שנות התשעים שזה עצוב. אפילו בארבי נטשה את ההרואין שיק, כשהבינה שהיא מסתכנת בנשירת שיניים ושיער, ניוון איטי של המוח ופגיעה בלתי הפיכה בזוגיות שלה עם קן. אה, ועוד משהו. כשאת יוצאת לי מהפרֶיים, תתרחקי גם מהבת שלי, ואם כבר את בשוונג, תתפסי אזימוט גם מהנכדה שיום אחד תהיה לי. אל תנסי אותי בעניין הזה. כי על כל וריד שיוצא לי על עצמי, יוצאים עוד שניים עליהן.

נולדת על פוסטר, גדלת על פוסטר וכנראה גם תמותי על פוסטר, בלי שנגעת באוכל אבל גם בלי שנגעת בכאבי גדילה, בלי שנגעת בהבנה ובלי שנגעת באהבה. אני לעומתך סיימתי אימון ספינינג ואכלתי טוסט גבינה. תכף הולכת לעשות ספונג'ה ולבשל ארוחת שבת.  בעוד כמה שעות נשב כולנו סביב שולחן עגול, ונשמיע יחד סימפוניה של צלחות, כוסות ומילים של אלה שיש להם חיים.

ואת? את תישארי על הקיר של המכון, במקום בו הניחו אותך מי שטעו לחשוב שאת דוגמה ומופת של פרזנטורית, סמל לבריאות ונעורים אעלק. יאוואראדי, איזה סתומים.

[youtube vabnZ9-ex7o nolink]