עוצר – אם זה טוב ללוס אנגלס זה טוב לתל-אביב

פתאום זה מהמילה פתי של פתאים. אז בואו נפסיק להיות פתאים. מקרי הרצח הרבים שמעורבים בהם בני נוער, אלו מציאויות שהגיעו להבשלה במשך זמן רב, רק שאף אחד לא היה מוכן לקרוא את הכתובת על הקיר.

בחורה עם מחשב נייד

"הם הצטיידו בסכינים וחיכו לו מתחת לבית" , אמר החבר של ארגיל מואטי.  זה לא היה ספונטאני, גם אם הם הגיעו לשם בהתרגשות של "נראה לו",  כשהמתינו לו , היה להם זמן לחשוב על זה. האם זה בסדר לקחת חיים של מישהו אחר?  מה זה יעשה לחיים שלהם?  לֹא תרצח???!!!   שום דבר מהדברים האלו לא עבר להם בראש!

אני שואלת את עצמי מודאגת:  עד כמה המוח של הילדים האלו ריק: ריק מערכים. אין להם שום כלים להעריך מה נכון לעשות ומה לא.  שום קנה מידה שיאפשר להם לשקול את מה שהם התכנסו לעשות.  ערך החיים,  אפילו שלהם לא עמד להם בזמן שישבו וחיכו לארגיל מואטי, ילד כמוהם, שגדל ביחד איתם בשכונה, עמדו וחיכו לו  מתחת לביתו עם סכין.  שניים החזיקו בו שלא יברח  ודקרו אותו שוב ושוב  ושוב.

גדי ויכמן ביקש שקט מהנערים בבאר שבע, גורג סעדו סתם הוציא את הכלב לפיפי בלילה.  ענת פלנייר היתה בביתה  ברמת השרון כשנער בן ה15 צלצל בדלת מצויד בסכין, הוא ידע מה הוא הולך לעשות כשיצא מהבית עם סכין.

השאלה האם הם ידעו שזה לא בסדר? האם הם ידעו שהם הולכים לבצע רצח?  ושרצח זה לא חוקי, לא אנושי , לא ולא ולא!!!

העובדה שהם לא חושבים שזה לא בסדר זה מה שצריך להדאיג אותנו.

העובדה שכולם מופתעים שזה קורה, זה גם זה צריך להדאיג אותנו.

שום דבר לא קורה פתאום, פתאום זה מהמילה פתי של פתאים. אז בואו נפסיק להיות פתאים, כשהחינוך הפסיק להיות בראש העדיפויות, כשהדור הצעיר לא מרגיש שיש לו סיכוי להגיע למשהו בחיים, אין לו למה לחיות, אין לו תקווה, הוא לא רואה את עצמו כמי שיתקבל ללימודים גבוהים, כמי שישיג עבודה מכובדת, כי הם יודעים שאין להם את הכישורים הנאותים, הם בני עשרה ונשרו מהלימודים או שרמת ההישגים שלהם בבית הספר נמוכה מאד.הם קוראים חדשות ורואים שהמרחק בינהם ובין דירה וחיים ברמה סבירה היא בלתי אפשרית,  הם לא טיפשיים, הם יודעים שהסיכויים שלהם להצליח בחיים הם קלושים, אין להם ערך לחיים שלהם ולכן אין להם ערך לחיים של אחרים.  כולם מבקשים  תרופת פלא, quick fix.  זה לא קיים. אנשים שהצליחו עבדו קשה ולמדו להאמין בעצמם.

צריך לעשות חריש  עמוק בתכנים מהגן ועד י"ב , להקנות  מסוגלות וערכים בצד האינפורמציה, לייצר חברה בה אנשים ירגישו שהם יכולים להשפיע על החיים שלהם ועל הסביבה שלהם.

וכן צריך עכשיו איזה אקמול לעצור את ההידרדרות, אז קחו דוגמה מלוס אנגלס.

כל מי שעובר לגור בלוס אנגלס עם בני עשרה מופתע כשהוא מקבל זימון לשימוע בבית המשפט על כך שהבן או הבת שלו הלכו ברגל לחבר או יצאו לאכול גלידה אחרי השעה 10 בלילה.  כן, יש עוצר על כל הקטינים.  זו אחת הדרכים בה נקטו על מנת להתמודד מול האלימות הקשה של החבורות רחוב שהעמידה את כולם בסכנה.

החוק הזה נאכף בקפידות. זה גם הזמן לרכוש את היראה מאנשי החוק. שוטרי לוס אנגלס הם פיסית גדולים. תפקיד המשטרה הוא להשליט סדר, לתת לי הגנה.

כל קיץ אני מסתכלת מסביב ורואה את הצרות שעומדות להתרחש כשהילדים מסתובבים כל הלילה בחוץ. אונס, סמים  ואלימות אלו התוצאות של שיעמום ואלכוהול לא מפוכח. לא יהיה נורא אם נאמץ את רעיון העוצר כאן לקיץ הקרוב. הרבה הורים ינשמו לרווחה ויוכלו לישון טוב הקיץ.   אבל זהו רק פיתרון זמני ונקודתי. צריך לעשות שינויים בשיטות הלימוד ולהתחיל לחשוב -חינוך.  להרים את רמת הציפיות מהתלמידים, בדיוק הפוך ממה שנעשה כאן במשך שנים.  ההורים ובתי הספר צריכים לעבוד בשיתוף בחינוך הילדים.

איך שהוא מתי שהוא המורים הפכו להיות האוייבים, ניראה לי שזה קרה כשההורים החליטו למצוא חן בעיני הילדים במקום לרכוש את הערכתם הם ביקשו את חברותם. אז הורים יקרים, הילדים שלכם ממש לא רוצים אותכם כחברים, אי אפשר להיות גם הורים וגם סחבקים. הם רוצים לדעת שהם יכולים לסמוך עליכם שתשמרו עליהם מעצמם לא מהמורים שלהם.

שולחת את תנחומי למשפחות שיקירהם נלקחו מהם בעבור כלום, בעבור אגו מטומטם בחסות אוזלת היד  וחוסר האונים של מערכת חינוך שמזמן הפסיקה לחנך.