פתאום התחלתי ללמד

איך הצלחתי לשלב למידה, העצמה וביטחון עצמי לבנות בעזרת בדים

צילום:דנה מסיקה

לכבוד סגנית ומ"מ רה"ע

הגב' איה פרישקולניק

שמי דנה מסיקה תושבת נווה עמל הרצליה, מעצבת בגדי בנות ומעבירה סדנאות בתפירה ועיצוב אופנה. רציתי לשתף אותך בסיפור שלי.  כשהייתי בת 15 בכיתה ט' בדיוק בשלב ההתלבטות לאיזה תיכון או מגמה ללכת, פגשתי בחוף הים נערה בכיתה י"ב שלומדת במגמת עיצוב אופנה בתיכון לאומנויות בתל אביב. עד היום אני נזכרת באותו רגע של הבנה שיש מקום שבו לומדים את הדבר שאני הכי רוצה ללמוד, הלב שלי ממש התכווץ. כשהגעתי הביתה סיפרתי להורים שלי  שזה המקום שאני רוצה ללכת ללמוד התגובה שלהם היתה כמובן, איך בגילך תיסעי לבד כל יום לתל אביב? בלי כל החברות שלך? אני עושה בירורים מבינה שיש מבחן קבלה בעוד שבועיים וכמובן נבחנת, מציירת, נשאלת ומתקבלת. כנגד כל הסיכויים קמה בשש בבוקר, הליכה של 15 דקות לתחנת האוטובוס, שעה של פקקים מהרצליה לתל אביב בהלוך וכנ"ל בחזור מגיעה הביתה כשכבר כמעט לילה וחוזר חלילה כך במשך 3 שנים מדהימות. חווית הלימוד היתה קסומה וכל כך שונה מזו שחוו חברותי, הרגשתי שאני מצליחה להעצים את עצמי, פיתחתי את הכישרון שלי, השכלתי, נהניתי מכל רגע, התפתחתי לכיונים מרתקים.

צילום:דנה מסיקה

היום אני אמא ל 3 בנות, מאמינה שלכל ילדה יש כישרון ועולם פנימי שרק צריך ורוצה לפרוץ החוצה. לפני כ 5 שנים כשנועה שלי  היתה בת 6 התחילה להתעניין במה אני  עושה, איך מכונת תפירה תופרת  ולמה יש כמה סוגי מכונות ועוד מלא שאלות. התחלתי ללמד אותה היא ממש התלהבה ומבחינתי זה הפך לזמן איכות שלנו, תפרנו יחד בגדים לה ולברביות, הביטחון העצמי שלה עלה והיה לה כייף גדול כששאלו אותה מאיפה השמלה והיא ענתה: "אני תפרתי". הילדות בכיתה ביקשו שתלמד אותן להשחיל חוט ומחט,  לעצב בגדים ולהכין פונפונים. נועה שלי, משתפרת בלימודים ומאמינה יותר בעצמה וביכולות שלה. חופשת הקיץ מתקרבת ואני מתחילה לחפש קייטנות ואז אמהות פונות אלי בהצעה ללמד את הבנות שלהן אני מתרגשת, נלחצת, לומדת, קוראת, תופרת, פורמת, גוזרת, משרטטת והתוצאה 5 ימים מלאים בסטייל באווירת D.I.Y לבנות. התגובות והפירגונים  התחילו להגיע, הילה אמא של אגם "דנה היקרה, תודה על הכישרון והגישה לילדות על שיצרו תפרו ונהנו והכי חשוב גאות בעצמן, על חוויה שהיא הרבה יותר מעיצוב אופנה"

ילדה מהממת שעיצבה להורים שלה
ילדה מהממת שעיצבה להורים שלה

איה יקרה מספרת לך את כל זה כי אני מאמינה כשילדים עושים משהו שהם אוהבים מתחיל שינוי פנימי וחיצוני, הנגיעה בחומרי גלם  כל כך חסרה היום לבני הנוער.  החלום שלי הוא להוסיף מגמות מקצועיות ממש כמו שהיה פעם ולמיטב ידיעתי קיימים רק בבתי ספר שילדים מתקשים יותר. אולי אם בחטיבות ובתיכונים הרגילים יהיו מגמות כמו תכשיטנות, עיצוב אופנה, צילום, נגרות, קונדיטוריה שבהם יוכלו ללמוד ילדים שלא מחוברים לעולם הסייבר.

אשמח להיפגש ולשוחח איתך על דור העתיד שכמעט ולא חשוף לחומרים ולרגש אותו מעשייה.

בעבודה שלי עם הבנות בקורסים שלי אפילו שהם קצרים אני מרגישה שאני יכולה להעצים אותן כמו שאני רואה בשטח העזרה ההדדית ואז הן מבינות שלעזור למישהי זאת זכות גדולה ,שהן לא  צריכות להיות מושלמות כי החיים הם לא פוטושופ, "שאף אחת לא מעתיקה ממך אלא את נותנת לה השראה"  וגם שרעיונות  יכולים לייצור "מטעויות".

מחכה לשמוע ממך

דנה מסיקה-עיצובים לבנות

logo