השבוע ראיתי את הסרט שלושת הימים הבאים.
אהבתי את ראסל קרואו שגילם את גיבור הסרט ואת הסיפור הפתלתל, ועל כך תכף אפרט.
המקום השני בו הייתי הוא ערב בלוגריות נשי של אורלי בר-קימה, במרכז טליה המקסים ברעננה.
המרכז הוא מקום מפגש לנשים, השייך לטליה לנדאו, אשת הייטק לשעבר, שעזבה חיים בטוחים ופתחה את המקום הקסום (סיפור בפני עצמו) המתמחה בכל מה שאישה יכולה לחלום עליו: ספא, קוסמטיקה, חוגים והרצאות.
המפגש עסק בנושא מפתחות לשינוי בחיינו, בדגש על סיפורי נשים שעשו זאת, אורלי וטלי בעצמן הן דוגמאות לכך.
רק בסוף הערב שמתי לב שלמעשה שני הדברים התחברו, במהות, בתוכן ובתובנות שלקחתי איתי – הסרט והמפגש.
***
ראסל קרואו ואשתו חיים חיי נוחות בעיר קטנה, עם טויוטה פריוס, משרת הוראה, מגדלים ילד חמוד והחיים מחייכים.
מפה לשם מהר מאוד מתפתח תסריט בלתי הגיוני אך אמיתי בו נעצרת האישה (החנונית לחלוטין בגילומה של אליזבת' בנקס) על רצח.
למי שלא ראה את הסרט, לא אהרוס, אבל אספר שזהו מסעו של הגיבור לזכות את אשתו המורשעת ברצח שלא ביצעה ובהיכשל הדבר הזה, בניסיון להבריחה מהכלא.
***
אורלי בר-קימה הייתה עיתונאית, אשת קריירה בולדוזרית, שרצה במסלול חיים מהיר. כל-כך מהיר עד שלא הקשיבה לסימני האזהרה. תשומת לב לבן הזוג, לילדים, לגוף. כל אלה נשכחו איכשהו במירוץ המטורף.
על כך היא חטפה ושילמה בסופו של דבר, בצורת וירוס שהתלבש עליה ושיתק אותה למשך כמה חודשים.
מעז יצא מתוק כי אותם חודשים גרמו לה לבצע חשיבה האם אלה באמת החיים שלה.
מאותה נקודה ואילך, גם אחרי שחזרה למקום עבודתה, היה זה רק עניין של זמן עד שאורלי עשתה את השינוי בחייה.
מאז היא מפיצה את השיטה כדי להנחיל את מפתחות השינוי גם לאחרים. בהמון המון מוטיבציה ותשוקה.
***
ראסל קרואו בסרט אמר לאשתו שהייתה כלואה שנים, ללא אופצייה לשחרור אי פעם, שאלה לא החיים שלה.
זו סצינה שמאוד ריגשה אותי היות שהיא הביעה מחד ביטוי לייאוש שאחז בזוג ומצד שני את המפתח להחלטה שחיי כלא לא יהיו מנת חלקם של המשפחה המקסימה והתמימה הזאת.
כוח הרצון של אורלי לחיות את החיים באמת, ההנעה לבצע את השינוי, וההנאה מהשינוי הם סיפור מרתק, כמו גם סיפורן של 50 הנשים עליהן היא כתבה בספרה, "להיפתח לשינוי".
ראסל קרואו הוא רק דמות בסרט, אבל בהחלט יצאתי מהאולם במחשבות, "תראו מה שכוח רצון יכול לעשות".
אז אם אתם באמת רוצים, חפשו את המפתח שלכם לשינוי. פשוט תתחילו כבר.
