פרספקטיבה על "פריסקופטיבה"

מחשבות על עיצוב/אמנות בעקבות ביקור ב"פריסקופטיבה" – תערוכת המחווה לגלריה "פריסקופ" ול-15 שנה של עיצוב ישראלי המוצגת בבית האמנים בתל אביב

בחורה עם מחשב נייד

"זה לא עיצוב, אי אפשר לעשות עם זה שום דבר" פסק מבקר X שעמד לידי והביט על זוגתו. "כן, זו אמנות", השיבה "שתחיה", מנסה לרצות את בן זוגה הכועס. השיחה הזו התקיימה למול עבודות של יעקב קאופמן, מבכירי המעצבים בישראל, במהלך ביקור שעשיתי בתערוכה "פריסקופטיבה" – תערוכת מחווה לגלריה פריסקופ ול-15 שנים של עיצוב ישראלי, המוצגת בבית האמנים בתל אביב. העובדה שהדיון התקיים דווקא למול יצירתו של קאופמן היא סמלית מאחר ועבודתו מזוהה שנים רבות עם מחקרי עיצוב בהם הוא בוחן צורות, חומרים ומחברים, כמו גם עם אובייקטים שנראים כמו פסלים ומטשטשים את הגבול בין עיצוב לאמנות, אך אותה טרוניה יכלה להיות מושמעת למול רבות ממאה וחמישים העבודות המוצגות בתערוכה.

יעקב קאופמן - "עצי בונסאי", העבודות למולן החל הדיון...

השאלה עיצוב? אמנות? או אולי עיצוב/אמנות – קטגוריה שהוגדרה בשדה העיצוב עם עלייתה של מגמה בה מעצבים יוצרים אובייקטים יחידניים או סדרות מוגבלות, פועלים בנושאים המונעים מתחומי העניין שלהם ומשתמשים בעיצוב ככלי ביטוי אישי – מלווה את האובייקטים בתערוכה כמו גם את עיצוב התערוכה עצמה.

ההגדרות המסורתיות של עיצוב ואמנות מפרידות בין "אמנות שימושית" ל"אמנות יפה" ומציבות משני צידי הגבול את הפרקטי למול היפה הלא תכליתי. אך הגדרות אלה אינן משקפות את ההתרחשויות בתחומי העיצוב והאמנות לאורך המאה העשרים ונשארות מנותקות מהמציאות העכשווית. כבר בתחילת המאה ה-20 התרחקה האמנות המודרנית מהיפה והפכה כלי ביטוי לרעיונות, אידיאולוגיות, והרהורים אינטלקטואליים, ואילו תחום העיצוב זנח את הדגש על הפן השימושי בתחילת שנות ה-60 ועבר להתמקד בחוויה האסתטית כמו גם בפניה אל המחשבה והפך כלי למחקר ולביטוי אישי בתגובה לשינויים התרבותיים. שינויים אלה מסמסו לאורך השנים את קווי הגבול שנמתחו בין עיצוב ואמנות והובילו להצגתם של אובייקטים ותחומי יצירה חדשים בשדה העיצוב. את שיאו של המעבר משימושי לחוויתי ניתן לראות בתחילת שנות ה-2000 עם כניסתם של מיצגים (Performance) לשדה העיצוב, בהם תהליכי עיצוב ומחשבות אודות עיצוב הופכים למופעי פעולה שתכליתם טמונה ברעיון ובחוויה שהם מזמנים.

גלריה פריסקופ, הנמענת של תערוכת המחווה בבית האמנים, נולדה כמקום בו היוצרים קיבלו לגיטימציה לבחון את גבולות העיצוב ולהציג אובייקטים קונספטואליים וניסיונות בחומר וצורה. את הגלריה הקימה שרי פארן בשנת  1997 ובמשך חמש עשרה שנות הפעילות שלה הוצגו בה יותר ממאה תערוכות. בתערוכה בבית האמנים משתתפים כ-40 מעצבים שהציגו ב"פריסקופ" או שאוצרת התערוכה, זיוויה קיי, חשבה שראוי לצרף אותם לאמירה על תמונת המצב של העיצוב הישראלי העכשווי. את מאה וחמישים העבודות שנבחרו לצורך התערוכה, בחרה קיי להציג כחלק ממיצב המהווה יצירה קונספטואלית בפני עצמה – טרסת אבנים הניצבת במרכז החלל כאשר עליה ולצידה מוצגות עבודותיהם של המעצבים השונים. האובייקטים במיצב מסומנים במספרים ללא שמות היוצרים, שמות העבודות או תאריך יצירתן, כמו כן הם אינם מסודרים על פי סדר לוגי כלשהו. קיי, המשמשת אוצרת-יוצרת, הופכת את אוסף עבודותיהם של המעצבים למכלול אחד המייצג עיצוב ישראלי עכשווי. דרך המיצב היא מעוררת את הצופים למחשבה ולדיון על תמונת הנוף המקומי שהיא מציירת ועל "תבנית האי סדר המאפיינת את מרחב העיצוב המקומי".

אם נחזור לרגע למבקר X ולדיון שהוא פתח, עיצוב התערוכה של קיי לא נולד בטריטוריה המייחסת חשיבות לפן השימושי – נגישות האינפורמציה בעייתית ואיתור העבודות ויוצריהן מצריך מאמץ. זהו מיצב המונע מהרעיון העומד מאחוריו ומהחוויה שנולדת בגינו. גם ביצירות שנבחרו להרכיב את המיצב – עבודותיהם של המעצבים – ניתן דגש לרעיון/סיפור העומד מאחורי האובייקטים והשימושיות שלהן אינו פרמטר הכרחי. העובדה שכמעט כל העבודות בתערוכה הן אובייקטים יחידניים (one of a kind) או חלק מסדרות מוגבלות, מוסיפה אלמנט נוסף לסדרת הטיעונים בדיון המתמשך של מי שמחפשים הגדרות מובהקות ובידול בין תחומי היצירה, אך בסופו של יום, בין אם מדובר בעיצוב, אמנות או עיצוב/אמנות, "פריסקופטיבה" מהווה הזדמנות לא שכיחה להיחשף למקבץ מרתק ועשיר של יצירה מקומית בשדה העיצוב העכשווי בישראל והיא תערוכה שכדאי למהר ולראות.

"פריסקופטיבה": 7.5-11.6.2011 ; אוצרת: זיוויה קיי ; בית האמנים, רח' אלחריזי 9, ת"א

משתתפים: עירית אבא, שלומי איגר, דויד אמר, יונתן אסולין, ויטוריו ארביב, ברק אשר, ורד בבאי, פיודור בזובוב, שי ברקן, איזיקה גאון, טל גור, דב גנשרוא, רון גלעד, חנן דה לנגה, מיכאל דרוקס, עמי דרך, לידיה זבצקי, מיכל זהבי, טליה טוקטלי, עזרי טרזי, רועי מעיין, פיני ליבוביץ', רביב ליפשיץ, נתי מושקוביץ, וילי מזרחי, תומר ספיר, אילון ערמון, מארק צצולה, אילה צרפתי, יעקב קאופמן, רונן קדושין, מרסל קליין, ורד קמינסקי, אסתי קנובל, עידית קפלן-פרידברג, רחלי רוטמן גרג'י, קובי רוט, אלון רזגור, שולי שטראוס, דגנית שטרן שוקן; "עניינים" – מיכל אורן, שירלי בר-אמוץ, רורי הופר, אדה ורדימון גודנסון, תהילה לוי, גרגורי לרין, דנה סיצ'וגה ואביב קינל; Coupleof– שלי ואילון סתת קומבור; Dag-designlab – שלומי אזולאי וטל מור; Reddish – נעמה שטיינבוק ועידן פרידמן.

*במקביל לתערוכה יצא ספר – "פריסקופ –עיצוב ישראלי עכשווי", המורכב מסדרת מאמרים וסקירה של מאה ואחת תערוכות שהתקיימו בגלריה פריסקופ ב-15 שנות קיומה.( עריכה: אבי לובין, עיצוב: תומר ספיר)

מירב רהט
יוצרת, אוצרת, חוקרת, כותבת ומרצה אודות עיצוב-אמנות-תרבות ומגמות בעיצוב עכשווי. http://meravrahat.wordpress.com