צילום: נירה פרי
מוצאי שבת תיאטרון תמונע בתל אביב, עוד מספר דקות יחל מופע הבכורה "פרסונה", סקרנות באוויר.
לא בכל יום מקבלים הנחיות הפעלה לאפליקציה בטלפון במהלך מופע.
במבואה נתבקשתי לסרוק בנייד ברקוד ואז כשהתבוננתי במצלמה פני כוסו במסכה וכך פניהם של מי שהמצלמה הופנתה אליהם.
בצידי הבמה באולם שמסודר בצורת האות חית פוזרו כריות חלק מהצופים התמקמו עליהן.
הסתבר אני עומדת לצפות בשני המופעים : "הרהורי מיטה" ולאחריו "פרסונה" איריס נייס המופיעה בהרהורי מיטה, מופיעה ביחד עם אפרת רובין ב"פרסונה".
הרהורי מיטה
אישה שוכבת במרכז הבמה (עינת גנץ) על יריעת בד לבנה. חושך באולם, המופע הראשון החל יצירת מחול אינטימית המתרחשת בתוך הקרנת וידאו של יומן אישי.
התכתבות עם יומנים אישיים, טיפוגרפיה פיזית. דפי היומן האישי מוקרנים על מסך הרקע ובמקביל על האזור בו מתרחשת יצירת המחול.
הדף מדומה לחלל פרטי, כדוגמת החדר. כפולה בספר מדומה למיטה זוגית גדולה.
האישה מחפשת מנוחה בין גבולות המיטה, תוך עלעול בדפי חייה.
הצופים שותפים לסערות, התלבטויות, אכזבות , מסע במשעולי החיים.
היצירה עלתה בבכורה בפסטיבל הרמת מסך, נובמבר 2019.
פרסונה
צילום: אפרת רובין
המופע "פרסונה" הוא יצירת מחול אינטראקטיבית, המשלבת קולנוע ניסיוני ומציאות רבודה ( Augmented Reality), במופע חי על הבמה.
משמעות persona בלטינית היא מסכה. הפרסונה הוגדרה על ידי הפסיכואנליטיקאי קארל גוסטב יונג כאחת מארבעת הדפוסים ההתנהגותיים אנושיים בסיסיים המרכזיים. המסכה עוזרת לנו להסתגל לדרישות החברה והתרבות בהן אנו חיים.
לפי יונג אדם החי רק לפי הפרסונה (הדרישה החברתית) מאבד את הקשר עם ה"עצמי האמיתי" שלו.
כולנו נמצאים על סקלה של לחיות עם המסכה ובלעדיה .
צילום: נירה פרי
על הבמה שכוסתה בתפוחי עץ מחוללות שתי נשים , ברקע סרט שמורכב מתמונות מחיי היום יום שלהן, אנו מציצים לבית, לתכולה, למטבח, מאזינים לסיפורים קצרים .
באמצעות שיח ושפת גוף בין שתי נשים ומול הקהל, נוצר עימות בין ה"פרסונה" שלהן, המסכה אשר נבראה כתגובה למערכת ציפיות חברתיות, לבין הקולות הפנימיים, הפחדים והרגשות המביכים אשר כולנו נוטים להסתיר.
צילום: אפרת רובין
באמצעות יצירת תמונות ציוריות בהשראת ציורי נשים מהמאות ה18 וה19 נבנות ומתפרקות המסכות בהופעה נשית של גלוי ונסתר.
תפוחי העץ משמשים הן כתפאורה והן כאובייקטים במופע, הנשים טועמות, נוגעות, נוגסות מדי פעם בפרי גן העדן האסור.
כשנתנה ההנחיה נשלפו הטלפונים הניידים והחל המרדף אחרי הדמויות ברגע שזוהו פנים הן עטו מסיכה.
המופע מזמן הצצה מעניינת ומאתגרת מחשבתית לחיי שתי הפרסונות המחוללות על הבמה.
שיח עם היוצרות
צילום: נירה פרי
בתום המופע התקיים שיח בהנחייתה של הדרמטורגית של המופע : לילך דקל אבנרי.
מסתבר שהפרסונה שאפרת חוקרת זה משהו שהיא נוהגת לעשות וביצירה היא חושפת, ומשתפת את הקהל לדיסוננס שבן החשיפה האישית לבין המסכות.
אפרת נשאלה לגבי השילוב שבין המסכות למחול.
לדבריה הכול התחיל שכשנולדה נטלי בתה. היא ציירה ביומן במעט אמצעים שהיו לה, והשתמשה בעפרונות, צבעי פסטל ועוד חומרים מצויים.
לפי הזמן שהוקצע לה היא רצתה להקרין את הציורים על הפרצוף, בעקבות זאת עלה עניין המסכות. המסכה מצד אחד מסתירה, מצד שני מאפשרת להראות דברים יותר בקלות. מאחורי המסכה שמסתירה, קל יותר לפתוח הרבה דברים.
לגבי השפה התנועתית, ההתחלה הייתה תמונות אפרת ואיריס התחילו תמונות מתמונות סטטיות ועברו לתנועה. כל תמונה היא מבע שעוסק עם רגשות.
מוטיב התפוחים במופע מסמל את התפוח האסור.
המופע עוסק בדקויות שחורגות מתחום המחול.איריס ציינה: "הרגשתי הרבה מאד חופש לבוא לתוך רעיונות שאפרת מביאה. אנו מעלות שאלות בנושא אסור ומותר, תשוקה ונשיות ועוד"
התגובה על השימוש בטלפון הנייד במהלך המופע הייתה מעניינת ורבגונית. היו שטענו שהטלפון יצר אצלם תחושה של ניתוק כיוון שההתמקדות והמרדף אחר הדמות שתלבש מסיכה הטה את תשומת לבם מההתרחשות על הבמה. אצל אחרים זה יצר עניין והתרגשות.
לדברי היצרות באמצעות השימוש באפליקציית המסכות הן זמנו את ההתייחסות הרבגונית של הצופים.הן פעילות ברשתות החברתיות, ברשתות פוגשים כל הזמן פרסונות שונות הכוונה שיהיו כל מיני צופים.
הרעיון למופע הרהורי מיטה התחיל לדברי איריס מיומן של חברה.
.
לסיכום
המופע "הרהורי מיטה" חושף את הצופה לסערות הרגשיות , התלבטויות יום יומיות בדרך מעניינת של שילוב טקסטים מדפי יומן ותנועתיות, בכך הוא מהווה פתיח מצוין למופע הבא אחריו "פרסונה".
"פרסונה" הוא מופע אינטראקטיבי מיוחד ומעניין שעוסק בסוגיות הנוגעות לכולנו ומעורר הזדהות ומחשבות . בעיני הרעיון של שילוב השימוש באפליקציה גאוני.
אהבתי את שני המופעים .
המופע הבא: 3בינואר 2020- בשעה 20:00, תיאטרון תמונע תל אביב- שונצינו 8- תל אביב-יפו
טריילר המופע- https://youtu.be/seuvydEROy4
היוצרים
כוריאוגרפיה: אפרת רובין / פרפורמנס: איריס נייס ואפרת רובין
דרמטורגיה: לילך דקל אבנרי / עיצוב תלבושות ואביזרים: אפרת רובין
עיצוב תאורה: רותם אלרואי / בימוי, עריכה, איור ואנימציה של המסכות: אפרת רובין
פוסט פרודקשן: יונתן כצמן / מוסיקה: הסויטה הרביעית לצ'לו של באך בביצוע של יויומה
המופע פותח במסגרת פסטיבל מיפו עד אגריפס
טל' להזמנת כרטיסים: 03-5611211
או באתר : https://bit.ly/36tlflh