פרסום ראשון של סיפור

בפעם הראשונה, אחרי שנים של כתיבת סיפורים, אני מפרסמת סיפור. רוצה שתקראו, שתרגישו, שתדעו. דרך הכתיבה ודרך הסדנאות וההנחייה אני מפגישה אתכם עם כאב שכדי להתמודד איתו נאחזתי ביצירתיות.

כל המשפחה

היצירתיות היא מקום של חופש. מקום בו אני יכולה להעלות תחושות מהמודע והתת מודע, לבטא, לצרוח, לבעוט, להשתולל. לגעת בחיים ובמוות. לספר את הסיפור שלי. לספר את הסיפור של המשפחה שלי. בסיפורים שלי יש מפגש עם רגש, עם דמיון ועם מציאות. מציאות שקשה לתפוס. שקשה להאמין. בדרך שהלכתי בה נאלצתי להיתקל בגופים ציבוריים, באטימות, בחוסר הבנה, בחוקים פוגעים ומשפילים. כל הזמן כתבתי. כתבתי כדי לשמור על שפיות. כדי שיום אחד אני אוכל לפרסם ולהתחיל בתהליך של יצירת מודעות, של שינוי ברמה האישית והציבורית. הסיפור הראשון שאני מפרסמת הוא סיפור על מפגש שלי אחרי האובדן עם בית הדין הרבני. מפגש הזוי וקשה שיוציא גם מכם צעקה. יצירתיות במשבר הוא גם אחד הנושאים שאני מדברת עליו במפגשים עם קבוצות. יצירתיות שנובעת מתהומות מייסרים ומאפשרת לגעת בעצמך, בחלקים החיים שלך, ומאפשרת לגעת גם באחרים. היום אני מקווה לעשות זאת אתכם. מחכה לכם, לתגובות, לשיתוף, למפגש.
שולחת הרבה אהבה.
אורנית
בתמונה רואים את אריק, אותי, את לטם, דקל ומשי

 

לסיפור