לקחתי 10 טיפות של רגיעון, ניגשתי לבוס שלי והודעתי לו שאני מתפטרת אחרי כעשור במקום עבודתי.
אני לא זוכרת מי היה יותר בשוק מהמהלך הלא צפוי הזה, סה"כ הייתי מוערכת במקום עבודה מאוד מתגמל. שעות העבודה התאימו לי בול, הקרבה לבית ולבנות היתה מושלמת ויחד עם כל הצ'ק ליסט המפואר הזה הרגשתי שאני נמצאת בכלא או מינימום בחדר מיון.
אני זוכרת כאשר הגעתי הביתה באותו סוף יום ועוד לפני שיצאתי מקבוצת הוואטסאפ של העבודה, הבוס שלי העביר בקבוצה תמונה של הומלס ישן מתחת לגשר וכתב שככה נראה העולם האמיתי מאחורי הדלתות של הארמון הזה בו זכינו להיות ולעבוד, למי ששכח.
מעולם לא הייתי מובטלת לפני כן, התחלתי לעבוד כבר בגיל 16 בסניף מקדונלד'ס הראשון שנפתח ברמת גן בארץ. עבדתי משמרות כפולות ומכופלות והפנים שלי התמלאו בחצ'קונים מהשהייה מול הצ'יפסר. מאז החלפתי מקומות עבודה, אך תמיד כאשר יש משהו אחר על הפרק. מעולם לא הכנתי את עצמי לאופציה אחרת – להיות מובטלת. היום הזה הגיע, היום שבו עזבתי את מקום העבודה אל הלא נודע, כאשר מרחפת משכנתא על הראש, 2 בנות בבית, מלחיץ משהו.
הגעתי הביתה נשכבתי על הספה בכיתי את נשמתי הרגשתי כאילו אני נופלת לבור שחור וכאשר ניסיתי לקום, נתפס לי הגב. ממש נשארתי כמו סימן שאלה. ביותר מדויק נפרצתי בדיסקים L4 L5 S1 הי, נייס טו מיט יו. הסברה היתה שזה מהמתח והלחץ הרי אומרים שמשקל הפרנסה מקרין ישירות על הגב התחתון, אז סבלתי ביג טיים. הכאב לא עבר אלא החריף, הקרין לי לרגל לאסיאס ואז הצד השני התאמץ יותר וגם כאב וכל השיט הזה.
שום דבר לא עזר, לא עזרו התרופות הרגילות: אתופן, ארקוקסיה, טרמדקס, גם לא התרופות הקשות שממש מיסטלו אותי, לא עזר אורטופד, כירופרטק, מדקרת, לא זריקות וולטרן, זריקות במרפאת כאב וזריקת אפידורל תחת שיקוף – כלום לא עזר. כואב לי. כואאאאאאב.
ואז חברה שלי (מיכל, כפרה עליה) המליצה לי לקרוא ספר בשם "ריפוי הכאב הכרוני" זהו מדריך לטיפול עצמי בכאבים שמפרט איך ניתן לדבר אל הראש שלנו, כן לא התחרפנתי חברים, תהיו איתי עוד קצת. הבנתי בעזרתו שהרגשות שלנו יכולים לגרום למוח שלנו לייצר תסמינים גופניים ולכן גם הריפוי נמצא תחת שליטתנו. אז התחלתי לדבר למוח שלי. זה לא משהו שקורה ביום אחד כי צריך אמונה שלמה בתהליך ובהתחלה זה נראה מופרך.
תמיד הייתי עקשנית, אמא שלי אומרת עלי שאם אני רוצה משהו אני כמו טיפת מים שזולגת מהברז וחופרת. לא סתם השם שלי טל-לי.
במקביל לשיחות הנפש שלי עם עצמי הלכתי לרופאים מומחים, שתבינו המצב הפיזי שלי היה שהיו צריכים להסיע אותי כאשר אני שכובה בחלק האחורי של הרכב והיאוש לא נעשה יותר נוח.
הרופא החתיך במדיקל סנטר אמר לי שלאור המצב וכדי לשפר את איכות החיים עלי לעבור ניתוח בעמוד השידרה, ההקלה תהיה מיידית ועדיין ההתקף עלול לחזור בעתיד. יצאתי משם ממש מיואשת כי יותר מהכל אני פוחדת ממחטים, אל תצקצקו, כל אחד והפוביות שלו. נגיד עם ג'וקים אני ממש אמיצה.
אז נפל הפור. משהו באותה שניה עשה סויץ אצלי. אין מצב שאני לא יוצאת מזה בכוחות עצמי – כך אמרתי וככה היה למחרת. קמתי על הרגליים ופשוט יצאתי מזה. נשמע הזוי? חכו.
לימים פתחתי את העסק שלי talistylee התלבשתי יפה, הרגשתי מעולה ועשיתי טוב לאחרים, העסק החל לגדול והעומס הגיע ושוב פעם מצאתי את עצמי בשבוע עמוס היסטרי בעבודה. הפקות אופנה, הרצאה, סטיילינג אישי והופה עוד פעם תזכורת לכאבים של הדיסק הפרוץ.
הפעם ידעתי בדיוק מה עלי לעשות. ביטלתי הכל. רק אני חשובה. נרגעתי. התלבשתי יפה (לסטורי). הלכתי לים. נשמתי. עשיתי באותו יום רק מה שטוב לי. והכאב עבר. ממש ככה. עכשיו אני יודעת לשלוט בכאב ואם תרצו עוד טיפים פשוט תכתבו לי ואשמח לפרט באופן אישי.
מוזמנים גם לדף הפייסבוק שלי: טלי הראל-סטיילי סטייליסטית אישית