פריחה מאוחרת

“אין לך סיכוי איתי” היא אמרה לי בנחת והדליקה עוד סיגריה

צילום: רוית סהר 2015

את מיכלי הכרתי בחוג גיטרות בשנת 2014. היינו שתי נשים שהחליטו אחרי גיל 40 שעדיין לא מאוחר מדי להפוך לשריל קרואו או לפחות ללאה שבת ורשמו את עצמן לקורס פריטה כדי להפוך סוף סוף למלכות הקומזיץ. יחד עם עוד 4 בנות מהקורס הפכנו לחבורה מגובשת של גיטריסטיות – "המוזות”. מאז אנחנו נפגשות בכל הזדמנות, מבלות ביחד, מנגנות, עושות סופ”שים בצימר ביחד, טסות לחו”ל פעם בשנה ביחד (ברור שבלי הילדים, מה נסגר אתכם?), מתייעצות אחת עם כולן וכולן עם כולן, חופרות בוואטצאפ כל היום, מרימות מפגשים, אירועים, בילויים, חופשות משפחתיות (כן, נו, ערבבנו גם את הבעלים והילדים ביחד), בקיצור: שש אחיות. אחיות בנפש.

למה אני חופרת על זה? כדי שתבינו כמה טוב אני מכירה את מיכלי. וכמה שאני מכירה אותה – ככה אני מעריצה ואוהבת אותה. את הכנות שלה, השמחה שלה, האנרגיה הטובה שלה, האכפתיות וחוסר השיפוטיות שלה, והעובדה שהיא יכולה להיות הכי נינוחה ועמוקה ושלווה שאפשר ובו זמנית להיות הכי מצ’וגעת וסוערת ומורכבת ומעניינת ואנרגטית שבעולם. אתן מכירות את החברה הזאת, שאתן יודעות שתמיד תוכלו לפנות אליה בכל בעיה והיא לעולם לא תשפוט אתכן, ותמיד תתן את העצה הכי טובה? אז היא. אבל מה הרג אותי? קמצוץ התמונות שהיה לה אז לא הראה את כל זה. בכלל. זה ממש הציק לי, והחלטתי שיום אחד אני אשנה את זה. לשמחתי, היום הזה הגיע.
צילום: רוית סהר 2015
צילום: רוית סהר 2015

2015. פעם ראשונה של "המוזות” בצימר בצפון. סופ”ש. שש נשים במוד הכי זוהר שיש: גיטרות, אלכוהול וחופששש מהילדים, יוצאות לסיבוב גיטרות בטבע. עוברות ליד פריחה מאוחרת של שקדיות. אני בדיוק בהתלהבות של מצלמה חדשה חצי מקצועית (שהיום אני יודעת שהיא היתה גרוטאה) וזו ההזדמנות שלי. “יאללה מיכלי! מצטלמים!” אני מתלהבת. “אין לך סיכוי איתי” היא אומרת לי בנחת ומדליקה עוד סיגריה “זה לא יקרה. אני ממש לא פוטוגנית וזה בסדר, למדתי לחיות עם זה. הכל טוב”. “תפסיקי לבלבל את המוח ובואי” אני אומרת לה. זורקת עליה צעיף ומכריחה אותה לזרום. והיא? זורמת. יש לה ברירה?

.

אותו הרגע אז, בשקדיות, היה בשביל כולנו רגע סתמי וקליל וכיפי, אבל מסתבר, שבשבילה הוא היה רגע מאוד משמעותי. היום היא גילתה לי, שבאותן הדקות בצל השקדיה, היא הרגישה מאושרת ויפה ושלמה. “וברגע שראיתי את התמונות האלה” אמרה לי “החלטתי שאני לא ממשיכה ככה יותר, כבויה, עייפה, שקופה. פתאום הבנתי, שככה אני רוצה להרגיש תמיד ושכולם יראו אותי כמו שאת רואה אותי. הצילומים ההם היו הטריגר שלי לקום ולשנות לעצמי את החיים". למרות הפחד, החששות, חוסר הוודאות ואיך כל זה ישפיע על שלושת ילדיה – היא קמה ועשתה שינוי. מן הקצה אל הקצה. התחטבה, החליפה מלתחה, הקימה עסק, התגרשה מדוד, מצאה אהבה ענקית עם גלית, וכל זה באותה שנה. היום היא מייסדת ומנהלת האקדמיה לחינוך מונטסורי ומכשירה הורים, מדריכים וגננות לדרך חדשה. ולפעמים, כשמשהו לא זורם, היא לא נלחצת. “מה שלא הולך בטוב, הולך ביותר טוב” היא אומרת ומחייכת. הידיעה שלי היה חלק בכל השינוי העצום הזה תדהים אותי לנצח. אין הרגשה טובה מזו. וזו היתה רק ההתחלה!

צילום באייפון: רוית סהר, חופשת המוזות בכרתים
צילום באייפון: רוית סהר, חופשת המוזות בכרתים

2017. סשן צילומים מקצועי ראשון. מיכלי זוכרת את הרגע ההוא בשקדיות ועוד כמה רגעים מהחופשה הראשונה שלנו בכרתים, והפעם היא המצטלמת הכי נינוחה בעולם. מבחורה עם 4 תמונות פרופיל בפייס בעשר שנים, היא הופכת לנגד עיניי למצטלמת סדרתית. “אבל רק לך אני מרשה” היא אומרת.

צילום: רוית סהר 2017
צילום: רוית סהר 2017

עכשיו היא כבר אימפריה, וצריכה עוד סשן צילומים. “אין לך סיכוי להיכשל איתי” היא אומרת לי בנחת וגורמת לי להרגיש מאושרת, מוצלחת, לא חסרת תועלת, והכי חשוב: היא גורמת לי להרגיש שאני במקצוע הנכון. הכי נכון.

צילום: רוית סהר, כרתים 2019
צילום: רוית סהר, כרתים 2019