גם הפעם לא כותבת על ילדיי הפרטיים, אולם על ילדיי- כיתתי הנפלאה. לאט לאט קולטת שהשנה מסתיימת לה, הזמן רץ (ללא כל שליטה…) ואנחנו אוטוטו נפרד. טוב, עד הפרידה יש לנו עוד הרבה הרבה מבחנים בדרך, אבל….
השבוע אנחנו נפרדים רשמית, במסיבת הסיום שלכם, שלנו. כמה כתבו כבר על הקשר בין מחנכת לתלמידיה….. אולם אף אחד לא יכול להסביר מה הולך ביננו…. הכרתי את חלקכם בכיתה ט ובעצם בכיתה י' הפכתם לשלי…. ההתחלה לא ממש היתה קלה. המון המון טיפול בבעיות משמעת, המון רצון להבין אתכם, לדעת מה מניע אתכם, ומצד שני- להראות לכם גבולות ברורים לחלוטין. להציב את הגבולות במקומות שתוכלו לנשום, להמשיך לחיות, אבל גם לתת לנו לעשות את עבודתנו, יעודנו. ללמד אתכם, להסביר לכם איך להפוך לאנשים טובים, חיוביים, מועילים לחברה ועם זאת לתת לנפשכם החופשייה, את המרחב שלה.
אז למדנו המון ביחד. במקביל לכל חומר שלמדתי, למדתי מכם שיעורים חשובים כל כך. אחד המאלפים שבהם היה, שאם החלטתם לא להגיע לפעילות חברתית…. לא תגיעו, ולא משנה כמה אני ארצה. את המאמץ שלי אני צריכה להשקיע בלהראות לכם כמה כדאי לכם לרצות, אבל אם תחליטו לא– אין טעם להמשיך. הייתם הכיתה היחידה שלא יצאה לטיולים. בהמון סבלנות הסברתם שיום עבודה חשוב לכם יותר, שאתם צריכים את הכסף הזה (ואני…. כמה נחמץ ליבי שבגילכם אתם יודעים בדיוק נכון למה אתם צריכים כסף…) ושלא תגיעו, אז לא כדאי שאתאכזב. בסופו של ויכוח היו מגיעים נציגים שלכם לטיול, כדי שלא אהיה לבד, ורובכם הלכתם לעבוד.
זכורים לי השיעורים המאלפים, שבהם הסברתי לכם, לפי מערכי שיעור מתוכננים להפליא, מצגות 'מתוקתקות' ועבודת חריש באינטרנט, למה אסור… ואסור…. ואתם נתתם לי הרבה נקודות למחשבה, דווקא בכיוון האחר. זוכרת שהייתי נוסעת בחזרה לביתי וחושבת, שאולי בעצם… אתם צודקים….?
בכיתה י"א התחלתם לשלב עבודה ולימודים, שילוב לא פשוט. לחלק מכם הכניסה לעולם העבודה (עולם המבוגרים) הייתה דיי פשוטה, ולחלקכם לא. זוכרת כמה טלפונים דברנו, וכמה שעות חינוך נתחנו כל כך הרבה סיטואציות מחיי העבודה. בסופו של יום העניינים היו נחתכים בשיחת אוורור בחצר, 'שיחת שמש' קראתי לה, שבה הגענו ביחד לאסטרטגיה הנכונה שבה עליכם לדבוק. חשוב היה שתרגישו טוב ונוח בעבודה. ואתם… כל כך נהנתם שלפעמים העדפתם ללכת לעבודה, פתאום הכסף היה בר השגה, ולא כל כך ברור היה לכם לשם מה ללמוד…. גם פה היו הרבה הרבה שיחות שמש… חייבת גם להודות שכבר הגעתם לבית הספר- שיגעתם אותי. הגיל ההורמונלי היה בשיאו, ההורמונים שלכם פעלו שעות נוספות, ואיתם הגיעו כל התופעות המוכרות. בחנתם את הגבולות שלי, שלכם ושל כל העולם מסביבכם. לעתים… היו לכך תוצאות כואבות. כואבות מידי.
ואז הגיע כיתה י"ב. השנה כבר האופרה הייתה שונה. הייתם בוגרים כל כך, גבריים כל כך, ודעתניים כל כך. בכל עניין היה חשוב לכם להביע עמדה נחרצת, היה חשוב לכם שנדבר בגובה שווה, ונגיע למסקנות כשווים (לא תמיד אהבתי את זה, לא תמיד הסכמתי לזה אבל אתם…. ) וביחד. כל מהלך וכל צעד שלי נבחנו בדקדקנות על ידיכם, והייתי צריכה להסביר כל צעד. האמת? היה קשה, אבל ממש נהניתי. היה מדהים לראות כמה צמחתם. בשלב מסוים החלטתם שאין לכם יותר כוח, ובשביל מה צריך בית ספר…. הייתם כבר לפני קו הסיום ו… נגמר לכם. גם פה היו לנו אינספור שיחות. השנה, בניגוד לשנים קודמות היה 'קוד אתי' מיוחד בכיתה. בכל פעם שצלצלתי אליכם, מטלפון בבית הספר, או מהעבודה האחרת שלי, התעלמתם. ברגע שראיתם את מספר הנייד שלי, מייד עניתם. כמה כייף היה להבין את זה, כמה כבד זה היה בחשבון הבנק. כבר אמרתי שבחברות הסלולר יצטערו שסיימתם את הלימודים, כי הכנסותיהם ירדו במפתיע… ההשקמות האינסופיות, האיחורים (הבלתי נסבלים מבחינתי, והכי מוצדקים מבחינתכם- איך אני לא מבינה…) ובכלל הדרך, לא היו פשוטים. היו בדרך גם המון נקודות של הנאה. אולי כי בגרתם, אולי כי למדנו להכיר אחד את השני, ולדעת להנות אחד מן השני. היה כייף לדבר איתכם, עם כל אחד מכם. היו גם שיחות שהיו נמשכות…. ולא תמיד שמנו לב לזמן. במיוחד אהבתם לדבר בסוף יום רביעי, כשידעתם שסיימתי לפניכם, ופתאום היו לכם המון שיחות שממש חייבים, חייבים עכשיו לדבר עליהם. טוב, אחרי שבועיים הבנתי, שלמרות המערכת הקצרה יותר שלי, אם אני רוצה שתישארו, אני חייבת להישאר גם אתכם בבית הספר 🙂
אנחנו לפני מסיבת הסיום שלכם… שלנו… בעוד שבוע נפרד.
אפגוש את הוריכם בפעם האחרונה. בטוחה שהפגישה תהיה כל כך נעימה, אחרי אינספור שיחות משותפות. כולנו נהיה חגיגיים ונחגוג סיום… והתחלה… רציתי להודות לכם, באמת! במבט לאחור, נהניתי כל כך אתכם. למדתי המון מכם. השינויים שעברתם היו רבים. שינויים במראה, שינויים בחשיבה (טוב, לא תמיד ולא תמיד לחשיבה שרציתי) שינויים גדולים (ענקיים) בהתנהלות שלכם. תענוג, תענוג אמיתי לדבר איתכם. ואולי פה המקום לספר לכם, מה שאתם לא יודעים ואולי לא תדעו, שבמקביל גם אני עברתי שינויים. שינויים ענקיים… וכמו שאתם בפתחה של תקופה חדשה, שונה, גם אני…
יקיריי, לפננו עוד תקופת מבחנים שתהיה ללא ספק ארוווווווכה, מתישה ויקרה (כבר אמרתי…. הטלפונים…) . אבל פה, בנקודת ציון זו, רק רציתי שתדעו, שבאמת באמת אתם יקרים לליבי, ובאמת חשובים לי ואני באמת כבר מתגעגעת….
שלכם… תמיד
