פרידה מנהריים

רגע לפני שמסרו את נהריים לידי הירדנים, ערכתי סיור פרידה מצולם. מהיום נצטרך לעבור גדירות, שערים, גבול וחיילים. כדי לסייר בפנינת החמד הזו.

היום 9.11.19 העבירו סופית את שטח נהריים לשליטה ירדנית.

לפני כמה ימים ערכתי סיור פרידה מצולם באזור.

המקום הזה יקר לליבי כצלמת זכיתי באוקטובר 1994 לתעד את הטקס המרגש של חתימת הסכם השלום עם ירדן.

שלוש שנים מאוחר יותר צילמתי את המלך חוסיין בהגיעו לנחם את משפחות 7 התלמידות מבית שמש שנרצחו בנהריים. ריגש אותנו המלך עת ישב על הריצפה יחד עם המשפחות והתנצל בשם עמו על המעשה הנתעב.

אתר הזכרון לבנות שנרצחו_resize_resize

במסגרת חתימת הסכם השלום הועברו שטחים שהיו ברשותנו, בחלק המזרחי של נהר הירדן לידי הירדנים, אך האדמות נחכרו ל25 שנה כדי שתושבי המקום ימשיכו לעבד את האדמות. כעת לנוכח היחסים הקרירים ביננו לבין הירדנים, הם החליטו לא להמשיך את הסכם החכירה והודיעו על כך שנה מראש כמוסכם.

כדי להסביר איך קיים שטח חקלאי בצדו המזרחי של נהר הירדן, צריך לחזור במנהרת הזמן לתחילת המאה הקודמת. בשנת 1927 יזם והקים פנחס רוטנברג את מפעל החשמל ההידרואלקטרי הראשון מסוגו בארץ ישראל {אבן היסוד לחברת החשמל של ישראל}. רוטנברג בחר להקים את המפעל על אי קטן בנהר הירדן, סמוך למפגש עם נהר הירמוך ומכאן שמו של האתר . נהריים, לימים רוטנברג עצמו נודע בכינוי "הזקן מנהריים" אף כי היה רק בן 47 בזמן שבנה את המפעל.

שרידי תחנת הכוח ההידרואלקטרית שבנה רוטנברג_5_resize_resize

לפני שחציתי את הגשר עברתי באתר ההנצחה ל- 7 הבנות מבית שמש שנרצחו בידי חייל ירדני

המשכתי לשביל הסכרים ולאחר מכן הצטרפתי לשיירת מכוניות שקיבלה אישור מבעוד מועד וחצינו את הגשר המוביל לאי השלום/נהריים. עברנו דרך עמדת חיילים ירדנים, כאן נאלצתי להסתיר המצלמות והעדשות הארוכות כי צבא ירדן אוסר על כניסת עיתונאים וצוותי צילום לאתר. מיד נסענו אל הגבעה שם נרצחו הבנות.

עמדת החייל שם נרצחו הבנות מבית שמש_2_resize_resize

אותה גבעה שב-1994 עמדו רבין וחוסיין ועשו טקס של פיוס אחווה ושלום. כיום על הגבעה יש  מבנה שמירה ואנדרטה לחיילי הלגיון. משם המשכנו אל מפעל החשמל  הנטוש שהקים רוטנברג. המפעל עצמו נמצא בשליטת ירדן מאז שנת 1949 והכניסה אליו היתה אסורה. גם התעלה המקורית, שהעבירה בזמנו מים להפעלת הטורבינות הגדולות התייבשה – וכך הפך האי לחלק בלתי נפרד מהגדה המזרחית של נהר הירדן. מולנו נגלו שרידי מבנים וטורבינות ענקיות ומרשימות שהמחישו את גודל הפרויקט, שהוקם בתחילת המאה הקודמת. כניסה לתוך האולמות העצומים והחשוכים שם שכנו הטורבינות הרגישה כמו חזרה במנהרת הזמן. משם עברנו אל תחנת הרכבת שעצרה בעבר במקום, מבנה באוהאוס שהשתמר.

תחנת הרכבת בנהריים באוהאוס_resize_resize

שם פגשנו חיילים ירדנים נילהבים שוטפים את המשאיות שלהם, במים שמגיעים מישראל.

הירמוך והגשרים ברקע_1_resize_resize הירמוך והגשרים ברקע_3_resize_resize

שרידי הסכרים על הירמוך_resize_resize

האזור יפיפה, עצי דקל גבעות מסביב נהר זורם, מבנים עתיקים שלווה אינסופית. מלבד היותו שטח חקלאי פורה, המקום מהווה גם אתר תיירות. אם כי לא ניתן היה להסתובב ברגל בשל מגבלות הירדנים.

ביציאה ראינו את הירדנים מתכוננים וכבר תלו את תמונות המלכים הקודמים הסבא עבדאללה, האבא חוסיין, הבן עבדאללה השני המלך הנוכחי ובנו הנסיך חוסיין.

שער הכניסה לאזור הירדני_1_resize_resize

שער הכניסה לאזור הירדני_2_resize_resize

הלב נחמץ כעת מהידיעה שבעתיד נצטרך דרכון כדי לשוב ולבקר במקום.

צילומים תמר מצפי© כל הזכויות שמורות

על סיפורים כאלה, ואירועים מכוננים אחרים במדינה שצילמתי, אני מספרת בהרצאה שלי "הסיפור מאחורי התמונה"

תמר מצפי
אני VISUAL STORYTELLER, מספרת סיפורים בתמונות. צלמת דוקומנטרית ומסעות. מתמחה בפורטרטים עיסקיים וצילומי תדמית. השתתפתי בתערוכות בארץ ובברזיל. תמונותי התפרסמו בעיתונים בארץ ובעולם, ספרים ואתרי אינטרנט. בוגרת לימודי "פוטותרפיה" מרצה ומעבירה סדנאות בארץ ובחו"ל בנושא "הצילום כראי הנפש".