הייתה לי זוגיות, זוגיות מדהימה.
שנתיים ו 8 חודשים של אושר
היית שם בשבילו, הפכתי בשבילו את העולם,
נתתי לו את הלב שלי ואת הנשמה.
הוא הציע נישואים אחרי שנתיים ו 7 חודשים ביחד,
הייתי מאושרת;הייתי בעננים !!!
אין אושר כזה כשאת יודעת
שהגבר שאת אוהבת רוצה אותך לתמיד.
וגם מראה לך את זה!
ואז זה הגיע,ההכנות.
חיפוש אולם וריבים שלא מפסיקים,
האושר הפך לסיוט.
אף אחד לא סיפר לי
שככה נראים החיים כשאת מאורסת
וזה כאב.
לא ידעתי איך להכיל את זה
אבל נלחמתי בשביל האהבה שלי בחיים.
כי הוא היה כל מה שרציתי
ובאמת שלא היה לי אכפת
כי ידעתי
שאני מסוגלת להכיל איתו
את הכל.
עד הסוף.
ככה האמנתי.
הלכנו לחפש אולם, הסתובבנו במשך שעות
כדי שההורים שלו יגידו לבסוף:זה לא זה,לא מתאים.
אז למה ללכת לבדוק אם זה לא רלוונטי ?
לא הבנתי מה היה העניין לבזבז שעות
כשמבחינת אחד הצדדים זה לא לעניין בכלל
אבל שתקתי.
הסטנדרנט מבחינתם היה להוריד הכל כמה שיותר נמוך
כדי לקבל יותר מהאורחים ולעשות אירוע פח.
מינימום הוצאות ומקסימום הכנסות מהאירוע.
מה זה ביזנס פה?! לא הבנתי.
זה היה הראש, שלהם. לצערי..
כשהמשפחה שלי הייתה מוכנה לתת את הכל,
אבל בכל זאת צריך לעשות אירוע מכובד ולהשקיע,
אנשים מגיעים צריך לכבד אותם ואת המעמד.
ולא לעשות אירוע במינימום שקלים למנה
באולם מסכן ברמה של בני ברק
כשאני רציתי אולם מכובד ואוכל ברמה גבוהה
ותכלס 200 שקל למנה זה סטנדרט!
בכל זאת אני מתחתנת,
זה היה צריך להיות האירוע של החיים שלי.
אז הפסקתי להתעסק עם הכסף בתכנון החתונה
אני רוצה לשמור על הזוגיות שלי
אבל הוא המשיך.
אמרתי לו תקשיב,
זה לא קשור אלינו ההורים צריכים לדבר.
לא אנחנו מוציאים את הכסף.
בוא נפסיק לריב. יש לנו חתונה לתכנן.
והוא רק אמר לי משפט שאני לא אשכח לכל חיי.
"ההורים צריכים לדבר אם בכלל" אמרתי לו מזאת אומרת?
והוא רק אמר לי מה שאת מבינה מזה..
אז הבנתי שזה הולך להיגמר.
והורדתי את הטבעת מהאצבע, ובכיתי.
לא עניתי לו במשך מס' שעות, הוא הרג אותי.
כמה שעות אחכ ישבתי איתו מתחת לבית.
ניסיתי לדבר, שזה לא ייגמר,אני אוהבת אותו
והוא רק יושב לצידי, קר, מנוכר.
כמו מישהו זר
הוא מסתכל עליי
ושואל:
את מורידה את הסטנדרטים שלך או שאנחנו נפרדים?
אמרתי לו מה ?
וככה במשך שלוש שעות,
הצעתי כל דבר שעלה לי בראש.
ניסיתי כל דרך אפשרית-
להילחם על האהבה שלנו.
כשהוא מבחינתו כבר וויתר
מחק שלוש שנים של אהבה בשנייה
בשביל עוד כמה מאות שקלים בבנק.
של ההורים שלו כן ? שלא תטעו.
ואז הוא פשוט עלה לבית.
לקח את הקפוצון שלו שהיה אצלי בארון,
את הטבעת ההיא-שהוא הציע לי איתה.
שכמעט והתרגלתי אליה.
ויצא מהבית.
ככה. ויתר על אישה שאוהבת אותו
בשביל אינטרס של כסף, עצוב.
והאמת ב"ה לא חסר, אם היה חסר הייתי שותקת. באמת.
ומאז, שלושה שבועות אני מסתובבת,
יוצאת, מבלה, שותה, רוקדת, מעשנת..
לומדת במכללה וכל זה.
עושה מה שיעשה לי טוב,
יוצאת לאירועי אופנה והפקות שיחזירו אותי קצת לחיים,
ויזכירו לי שיש חיים גם אחרי הפרידה.
שאני בחורה חזקה. לא אחת כזו שתשב בבית ותבכה על אהבה.
הלך נסיך יבוא מלך.
והכל יהיה בסדר. אני מאמינה שהכל לטובה.
