פרחים בקנה ותרבות האונס

שלוש נשים מבצעות קלאסיקות של הלהקות הצבאיות מפעם בלבוש חדש. "חצאית כאן קודקוד" קברט מוזיקאלי, חתרני פמיניסטי ונהדר!

חצאית כאן קודקוד

 

נולדתי בסיקסטיז, אני יודעת בעל פה את כל המילים של שירי הלהקות הצבאיות והן היו המזון הרוחני שלי.

השיר פרחים בקנה הוא אחד האהובים עלי עד היום, וכשאני שומעת אותו ברדיו (כן, אני מאזינה לרדיו)

אני מגבירה את הווליום למקסימום ושרה אותו באקסטזה.

מאז הסבנטיז חלפו כמה שנים, התבגרתי והתודעה המגדרית שלי התעצבה.

 

כשהתגייסתי ונתקלתי בסלוגן הטובים לטייס, הטובות לטייסים התרעמתי!

כשלמדתי באוניברסיטה טענתי שהשיר של דן אלמגור כשאת אומרת לא, נותן לגיטימציה לתקיפה מינית.

לשמחתי גם דעת הקהל הלאומית השתנתה ודן אלמגור כתב בית נוסף לשיר כשאת אומרת לא,  אחרי שהשופט חשין ציטט את הטקסט שלו בערעור במשפט האונס בשומרת.

המילים של הבית החדש :

כשהיא אומרת "לא!" – לזה היא מתכוונת!

לזה היא מתכוונת, כשהיא אומרת "לא!"

לכן ה"לא" שלה סופי, מוחלט,

כי היא החליטה, לא שום בית-משפט.

אפילו בצה"ל הבינו שמילים מייצרות מציאות, ואם חיילים שרים טקסטים שמחפיצים נשים ומתעסקים באברי המין שלהן זה מייצר סביבה רעילה שמעודדת את תרבות האונס.

ולכן בשנים האחרונות ביוזמת היוהל"ן (יועצת הרמטכ"ל לענייני מגדר), אסרו בצה"ל על שירי הווי סקסיסטיים, והדפסות סקסיסטיות על חולצות סוף מסלול.

אבל הדרך לשוויון עוד ארוכה.

 

הקברט-המוזיקאלי  חצאית כאן קודקוד, שחוגג בחודש הבא 100 הצגות, מתייחס בדיוק לסוגיות הנ"ל,

קרן שפט, חן לוגסי ועדי דרורי שלוש סטודנטיות לתאטרון מסמינר הקיבוצים,

יצרו מופע קברטי, שמבוסס ברובו על טקסטים של שירי הלהקות הצבאיות  ושירי הווי של לוחמים.

במופע הן שרות את השירים עם המילים המקוריות אבל הכוריאוגרפיה והמתיקות שזכורות לנו מפעם,

מתחלפות בהעמדה חדשה שטוענת את כל הטקסטים במשמעות חדשה.

 

את השיר  כשאת אומרת לא למה את מתכוונת? של דן אלמגור הן מבצעות כדיאלוג בין חברות, ופונות בשאלה גם לצופים מהקהל.

את ישנן בנות של יורם טהרלב הן שרות תוך כדי אימון פיזי של שכיבות סמיכה

את הטקסט של שיר אהבה חיילי הן מציגות על מסך סטייל שירה בציבור ומנחות את הקהל לשיר בתורות, עכשיו בנים עכשיו בנות וכו'

(למי שלא זוכרת את המילים של חיים חפר, הנה תזכורת)

וכששולחים אנו ידיים
אל אחוריים חביבים,
אל תדאגי ובינתיים,
למה פנייך עצובים?
התנחמי במכתבים…

 

אל תחכי לנו בבית,
כאן לא יודעים מתי חוזרים.
אבל לבטח עד הקיץ
(את זאת נאמר לך כגברים)
את יכולה עם אחרים…

הן עושות ביצועים מחודשים לקלאסיקות:  פרחים בקנה, ולס להגנת הצומח,  בשמלה אדומה, דינה ברזילי, הוא פשוט שריונר ועוד.

וכמובן לא מוותרות על קלאסיקות מהשטח (שהיום כאמור כבר לא מקובלות בצה"ל)

המשקית ת"ש כותבת רק בטוש

כשהיא מתכופפת רואים לה ת'מנוש

 

קרן שפט, עדי דרורי וחן לוגסי (שהוחלפה אמש על ידי שני צברי לרגל חל"ד

שרות נהדר, מצחיקות, מרגשות, רלוונטיות, חכמות ופמיניסטיות!

חצאית כאן קודקוד!

ממליצה לכן ללכת, או שמא עלי לאמר להסתער!