פרומנדה / יוסל ברגנר

ב- 11/05/2015 הגעתי לפתיחת תערוכה רטרוספקטיבית, לכבוד יום הולדתו ה-95 של הצייר, חתן פרס ישראל לאמנות, יוסל ברגנר.

התערוכה מתקיימת ב"משכן האמנים, הרצליה" (פנינה מדהימה בפני עצמה) – ביוזמתו של מנהל המקום, ד"ר אורי הולנדר, ונמשכת עד ה- 20/05/2015

מרגע שעלתה האפשרות להגיע לתערוכה של יוסל ברגנר, הרגשתי התרגשות רבה וזה ממש "זרק" אותי לילדות שלי – אני זוכרת שיום אחד (אי שם בשנות ה-80), אבי הגיע הביתה עם מתנה שקיבל לכבוד החג – "ספר הפזמונים של חיים חפר". וואו … כמה שאהבתי ספר זה. נהגתי לעיין בספר מידי יום, לנסות לחבר מנגינות לשירים שקראתי שם. הכי הכי נהניתי (כמו כל ילד/ילדה) לצפות בציורים המקסימים והכה מיוחדים שהיו שם. מאוד התחברתי לציורים אלו.

לימים, אני, אותה ילדה קטנה שמעיינת בעיון רב בספר המעוטר בציורים של חתן פרס ישראל לאמנות, מגיעה לתערוכה כה מכובדת ומרגשת של יוסל ברגנר – לכבוד יום הולדתו ה-95 !!

ברגע שנכנסתי לתערוכה, מיד נגלו לעיניי הציורים המיוחדים, כמו גם קטעי כתיבה אודות יוסל ברגנר. הסתובבתי בין הציורים, ניסיתי להתעמק ביופיו וייחודו של כל ציור, כשלפתע, מבעד לדלת נכנס איש עם צעיף כתום לצווארו וכובע קסקט בצבע כחול, מלווה באשתו ואורחים נוספים – אי אפשר היה לטעות, יוסל ברגנר בכבודו ובעצמו. כל הקהל מיד התאסף סביבו ומחאנו לו כפיים. אוי… כמה שהמעמד היה מרגש, באמת !

זה כה חשוב לחלוק כבוד לאדם בעודו בחיים, להעניק לו את המגיע לו !

משנכנס, אמרה לו אחת האורחות – כמה שמאוד מרגש המעמד ומאוד מרגש אותה להיות חלק מאירוע זה, ואילו הוא, בצניעותו הרבה, שאל לעברה – "למה זה מרגש להיות כאן?!"

אחת האורחות שעמדה לידי, שוחחה עמו ביידיש, מששמעתי זאת, הייתי חייבת להראות גם כן שליטה בשפה, ולכן ניגשתי אליו וראשית דבר אמרתי לו (ביידיש עילגת שלי) – "מיין מאמע ענד בובע רעדן יידיש. איך, ניין יידיש". (כשכוונתי, בעצם, לומר לו שסבתא שלי ואמי דיברו יידיש, אך אני לא …) או אז, הוא החל לשוחח עמי ביידיש ושאל אותי מהיכן אני במקור (וכן, לתדהמתי, הבנתי כל מילה!), הסברתי לו שאני מארגנטינה ושאמי וסבתי נהגו לשוחח ביניהן ביידיש, על מנת שלא אבין. כמו-כן, סיפרתי לו שבארגנטינה למדנו בבית ספר יהודי – "שולם עליכם ביאליק" ומשם התפתחה שיחה מאוד נעימה ואינטלקטואלית בנושא. איזה מעמד מרגש, בחיי!

בין האורחים החשובים שהגיעו לפתיחת התערוכה, הייתה גם פרופ' רות וייס (שהגיעה במיוחד מאוניברסיטת הרווארד) והאמן דני קרמן שאף נשא דברים וסיפר אנקדוטות משותפות לשניהם.