אחרונה החלטתי שהלחץ וחיי העבודה נהיו קצת יותר מדי, ושעליי לנקות את הראש קצת ולשבור שגרה. הפעם החלטתי לשים פעמיי אל יעד שהוא אמנם פופולרי, אבל לא מתויר יתר על המידה, ועם Value for money גבוה – הלוא היא פראג, בירת צ'כיה.
פראג מערבת בתוכה המון תרבויות – גרמניות/אוסטריות, הונגריות, ומתוך כל זה צמחה תרבות צ'כית ייחודית הכוללת בתוכה עולם קולינרי, ויזואלי ותרבותי שלא יסולאו בפז. אני אישית מצאתי המון קסם בזה. מדינה הידועה בתבשילים הנהדרים שלה, בנקניקים הטעימים ובמגוון עשיר של בירות, שלא לדבר על הבחרובקה והאבסינט – אך אלו משקאות לבעלי קיבה חזקה בלבד! 🙂
הנחיתה שלי בפראג לא הייתה רכה במיוחד. הודות לאל על הנהדרים, הטיסה שלי עוכבה בשעה, ולאחר שעלינו למטוס פתאום הוחלט שצריך להחליף גלגל, מה שעיכב את הטיסה בעוד חצי שעה. נחתנו בפראג כבר קצת עצבניים מכיוון שכל העיכוב הזה היה קצת טו מאץ'. תודה לאלוהי הנטפליקס שהעבירו לי את הטיסה עצמה בקלות (למי שעוד לא התחיל לראות Shameless – גם אני התחלתי אותה בדיליי, ממליצה בחום. ישבתי במטוס עם האוזניות מחוברות לפון שלי וצחקתי בקול עד לרמה שכל מי שמסביבי הסתכל עליי מוזר…).
עצה חשובה לכל מי שמתכנן לטוס לפראג – מכיוון שהמטבע בו משתמשים בצ'כיה הוא קרונה צ'כית ולא יורו – קודם כל קנו יורו בארץ (רצוי איפה שלוקחים את העמלה הנמוכה ביותר. אני אישית משתמשת בכספומטים של בנק לאומי, בין היתר כי הם חוסכים לי את הטרחה של ללכת לדואר), ולאחר מכן החליפו את היורו בקרונה בפראג, אבל! עשו זאת מחוץ לנמל התעופה. בנמל התעופה העמלה לא הגיונית. שימו לב להבדלים: יורו אחד שווה ל-25 קרונות צ'כיות לפי השער היציג (קרונה צ'כית אחת שווה ל-15 אגורות, לצורך העניין). בצ'יינג' שבנמל התעופה השער הוא 18 קרונות עבור יורו אחד! שימו לב להפרש!
החלטתי לחפש צ'יינג' בעיר או לשאול את הפקידה בקבלה במלון. מסתבר ששירותי ההסעה בצ'כיה זולים מאוד אם מזמינים מראש (ישנה אפליקציה שנקראת AAA Taxi, אך גם השימוש ב-Uber הוא מאוד פופולרי). חלק מהמוניות מקבלות יורו אך יחזירו עודף בקרונות. עכשיו, שימו לב לזה: כשהגעתי למלון, גיליתי שגם בקבלה מספקים שירותי צ'יינג'. רוצים לדעת מה היה שער החליפין שם? עבורו יורו אחד – 24 קרונות. כלומר – הם לוקחים קרונה אחת עמלה עבור יורו במקום 7 קרונות שהשירותים בנמל התעופה גובים. שימו לב לזה טוב טוב, ואל תיפלו ללחץ להחליף מטבע בכל מחיר.
משם המשכתי למלון, לנוח קצת מכל הטרטור, והכינותי מראש סיפתח טוב לשהות בעיר – מסעדת Field. מסעדה זו נמצאת בפאתי מרכז העיר, והיא בעלת כוכב מישלן. אם כבר, אז כבר… לא?
מסעדות מישלן, כמו מסעדות מישלן בכל העולם – מרוויחות את המוניטין מסיבות מסוימות – איכות האוכל, הטקסטורה שלו, הויזואליות של המנות, וכן – תודעת השירות הגבוהה. כבר מהרגע הראשון קיבלו את פניי מלצרים אדיבים וחייכנים, עד לרמה שהסיטו את הכיסא כדי שאשב ולא זזו ממנו עד שהתיישבתי. כאילו אין להם דברים אחרים להתעסק עמם במסעדה. עד כדי כך כל לקוח ולקוח נמצא במרכז מבחינתם, לרמה שכבר התחלתי להרגיש לא נעים. אלו מכם שלא היו במסעדות מישלן ומתכוננים ללכת – הכינו עצמכם למסלול שלם של ארוחה בסטנדרטים שלא הכרתם עדיין. בין מנה למנה תקבלו נגיסונים של מיני מנות שנועדו לרענן את החיך. ברומא, למשל, קיבלתי כדור שעשוי משכבה דקה מאוד של שוקולד, ובתוכה היה מילוי ג'ין, או חתיכת פולנטה זעירה. הפעם, אני מתביישת להודות, פחות עקבתי אחרי מה הנגיסונים האלו הכילו, בין היתר כי הייתי רעבה ועייפה וגם כי המבטא של המלצר היה מעט לא ברור. פשוט הנהנתי ואכלתי.
הרגשתי הרפתקנית לאחר שהסתכלתי על התפריט, ובמקביל להזמנת קוקטייל (אחד הדברים האהובים עליי בחו"ל הוא שתיית קוקטיילים בכל מקום אשר מגיש כאלו), הזמנתי מנות שכללו בתוכן צפרדע (לראשונה בחיי טעמתי, לא מלהיב במיוחד), צבי (גם לראשונה בחיי טעמתי, מאוד טעים) ועליי לציין את מנת הטלה שנימוכה לי בפה. ללא ספק, הטלה הטעים ביותר שאכלתי מימיי. המנות, כמו בכל מסעדת גורמה, היו קטנות, אך מאוד איכותיות וטעימות, ובמסלול של ראשונות, מתאבנים ועיקריות – אי אפשר שלא לצאת שבעה (לא ברמה של חוסר יכולת ללכת, אך מספיק כדי לא לצאת משם רעבה).
דבר אחד שבטוח הוא שלא הייתי מזמינה מקום במסעדת מישלן אם לא הייתי יודעת שאינני יכולה להרשות את זה מבחינה כלכלית. הרצון להיות במסעדת מישלן רק בשביל לומר שאכלתי במסעדת מישלן לא שווה את זה אם הוא ירוקן לי את הכיס כבר ביום הראשון שלי בעיר. וזה הקטע שבאמת יפה בחלק ממסעדות המישלן הפזורות ברחבי אירופה – לאחר שקיבלנו את החשבון, ראינו כי המחיר של הכל – המנות הראשונות – 4 במספרן, המנות העיקריות, 4 קוקטיילים, קינוח (פנקייק אשכוליות מטריף בטעמו) – הכל ביחד יצא 180 יורו לזוג. אתם מסוגלים לדמיין את עצמכם יושבים במסעדת יוקרה בתל אביב, מזמינים כאוות נפשכם ומשלמים פחות מ-400 ש"ח לאדם? אני לא מסוגלת, כי זה מעולם לא קרה לי, ואני מסתובבת במסעדות תל אביב מאז שאני זוכרת את עצמי.
הערב לא נגמר במסעדה המדהימה, והחלטתי להתקדם לכיוון מרכז העיר וכיכר השעון המפורסמת, שם בסמטה צדדית, בכניסה שנראית כמו כניסה לבניין משרדים נמצא ה-Anonymous Bar – בר קוקטיילים שכל הנושא שלו הוא על טהרת ה-Anonymous, הארגון האינטרנטי האקטיביסטי ששואף לאנרכיה. כל העיצוב של המקום כולל מסיכות V מהסרט V for Vendetta, וכך גם הברמנים של המקום, הלבושים בצורה אלגנטית ועוטים על עצמם את המסיכות בזמן שהם מכינים את הקוקטיילים. בתפריט ישנו חלק נפרד הנחשב לסודי, שבמבט ראשון נראה כמו דף ריק, אך לאחר שתקבלו מהמלצרית נורת אולטרה סגולה קטנה, תאירו על הדף ותקבלו כתב סתרים עם קוקטיילים נוספים השונים מאלו הנמצאים ביתר חלקי התפריט. הזמנתי לעצמי קוקטייל הקרוי "ווילסון", שמה שמייחד אותו הוא לא מה שהיה בתוכו, אלא הצורה בה הוגש שממש תפסה אותי – הכוס הוגשה בתוך מיני כדורעף עם טביעת יד קטנה אדומה, בדיוק כמו ווילסון, הכדורעף המפורסם מהסרט "להתחיל מחדש" עם טום הנקס. צחקתי מכך מאוד, אך כששאלתי את המלצרית אם אוכל לרכוש את הכוס הזו – הבדיחה הייתה על חשבוני הפעם…
ביום למחרת כבר החלטתי לטעום את פראג הקלאסית כמו שהיא – יותר דברים מקומיים, יותר להסתובב רגלית בעיר, יותר לראות את כל מה שיש לראות בפראג. התחלנו מגשר קארל, המספק תצפית מדהימה על חלקים נכבדים בעיר.
דבר אחד שבלט שם ומשך אותי יותר מהכל אלו הניחוחות של כל המקומות המכינים את הקיורטוש. אני בספק אם יש מישהו שכבר לא מכיר את הקינוח ההונגרי הזה, שמסתבר שהוא מאוד נפוץ בפראג גם כן. באיזור הגשר, על כל מטר רבוע היו לפחות שני מקומות שהכינו במקום, ותור גדול של תיירים המחכה לטעום את הקונוס האפוי והממולא בקצפת, גלידה ותותים. בהתחלה ניסיתי להימנע מכך, בידיעה שאלך לאכול ממיטב המטבח הצ'כי בארוחת הצהריים, אך בשלב מסוים הרגשתי שהיקום מסמן לי משהו, והחלטתי שאין מנוס, אלא לקנות לעצמי אחד גם כן. זה היה גדול יותר ממה שציפיתי, וכבד יותר ממה שציפיתי, ולאחר שלושה ביסים, מצאתי את עצמי נאבקת בקינוח המדהים הזה, אך בעצב רב ויתרתי על הניסיון לחסלו, אחרת הייתי נאלצת לוותר על ארוחת הצהריים…
בשלב הזה כבר לא משנה באמת איפה תנחתו בפראג – כל מסעדה מקומית תהיה שיחוק. א' מכיוון שהאוכל שם זול להחריד וב' – מכיוון שהוא כל כך טעים!
הצ'כים מאוד אוהבים חזיר, זה דבר ראשון. אלו מכם שאוהבים לאכול בשר לבן יהנו שם מאוד. אני פחות חובבת, ולכן מעבר לטעימות פה ושם לא טרחתי לאכול. מה שכן, בניגוד לערים אחרות הידועות יותר בבייקון או בפרושוטו שלהן – פראג ידועה הרבה יותר פשוט בבשר הלבן שלה – סטייק לבן, צלעות חזיר, ומנת הדגל של פראג – ברך חזיר. 1.2 ק"ג של בשר ושומן שחובבי הז'אנר בהחלט יתאהבו בה.
אני, מנגד, הלכתי על תבשילי גולאש שנעשו בצורה מדהימה כל כך, וזרקה אותי שני עשורים אחורה, אל הגולאש של סבתא שלי בארוחות החג. גם כאן, הבשר פשוט נימוך בפה, וכמעט שלא הייתי צריכה ללעוס. תורידו את זה בגרון עם בירה צ'כית מקומית – והרי לכם חווית האוכל המושלמת בפראג. הדבר שממש אהבתי בפראג הוא שהבירה שם כל כך זולה, עד כדי כך שלא משתלם להזמין שתיה קלה. ממה שהבנתי, נהוג להיכנס למסעדות עם בקבוק מים שנקנה במקום אחר, ולהזמין בירה במקום, מכיוון שלא משתלם לקנות בקבוקי מים בתוך המסעדות. וזה מקובל על ידי המסעדות המקומיות. איפה זה ואיפה מחירי הבירה בתל אביב?
הצ'כים ברובם היו אנשים אדיבים ונחמדים מאוד. העיר מלאת חיים ושמחה מאוד. תאורה יפהפיה בלילה, ובניגוד לערים גדולות אחרות באירופה – חיה גם בלילה, ולא נסגרת לחלוטין ב-22 בלילה, עד לרמה שכלב לא עובר ברחובות. המון מועדונים, ברים ופאבים פתוחים עד השעות הקטנות, וקבוצות של אנשים מסתובבות כשהבטן מלאה בבירה ואוכל טוב (עם דגש על בירה בשעות האלו). הרגשתי שמכבדים שם מאוד את הספייס האישי, לא מתעלקים עליי ולא משגעים אותי בשביל שאלך לאטרקציות תיירותיות, שזה דבר ששנאתי מאוד בערים מסוימות באירופה (לונדון ורומא, למשל. אנשים לא יודעים לקבל 'לא' בערים האלו). יש שם מוזיאונים נהדרים, שעליהם ארחיב בהזדמנות אחרת, אך מעל להכל – התמורה שמקבלים ביחס לערך הכספי הנמוך מאוד ביחס לערים אחרות הוא מהמשתלמים בהם נתקלתי. אמנם פראג נחשבת למרכז אירופה, אך מהבחינה הזו היא מזרח אירופה לכל דבר (במובן החיובי של השיוך).
עליתי על המטוס חזרה לארץ בלב כבד וחמושה שוב באפליקציה של נטפליקס ואוזניות, ומחשבה אחת שלא הפסיקה לעבור בראשי – פראג, אנחנו עוד ניפגש בשנית. אין לי ספק בנוגע לכך.