פעם ראשונה

לכל אורך חיינו, אנחנו נפגשים בפעם הראשונה בחויות חדשות, אתגרים חדשים, אנשים חדשים והפעם הזאת עכשיו, ממש עכשיו, בלוג אישי בפעם הראשונה

אני כבר לא ילדה! עברתי כבר דבר או שניים בחיי, הדרכתי והעברתי קורסים בתחומים שונים, אני יודעת לנהל משאים ומתנים מול לקוחות וספקים. אך הפעם אני ממש מגמגמת על המקלדת. קיבלתי משימה במסגרת קורס "דגיטליות בעסקים" שבחסות בנק לאומי וסלונה, לפתוח בלוג ולכתוב משהו אישי.

המחשבות מתרוצצות ועפות לכל עבר, ההתלבטות לשתף אנשים שאני לא מכירה בחיי האישיים קשה לי ומכריחה להוציא אותי מאזור הנוחות שלי. כל זה במאמר מוסגר, כי הרי אני פעילה בפייסבוק ובאינסטגרם, שם אני משתפת בחוויות אישיות של ארועים משפחתיים, טיולים עם חברים, דברים שבלב. אבל  במדיה ההיא, התמונות עושות את העבודה עבורי, ואין כמו מראה עיניים גם אם לפעמים "הבל החן ושקר היופי", מטעה.

צילום: נועם אקוייז
צילום: נועם אקוייז

והנה, מצרפת תמונה מחתונת ביתי, לפני כחודשיים. חתונה שמחה ומאושרת ובעיקר מרגשת. חוץ מההתרגשות מעצם הארוע, מי שריגש, זה הגבר שלצידי, בעלי, עמוד התווך,  אשר כתב בהפתעה גמורה שיר לבתנו, שיר ששר לה בחופה שולי רנד והלחין ננסי ברנדס. הגבר הזה, חולה בפרקינסון אולי נכון לומר מתמודד מול מחלת הפרקינסון.

ומדוע אני כותבת מתמודד? כי אני לא מכירה הרבה אנשים, שהסנטר שלהם כה ברור, השקט הנפשי הפנימי שהופך קצת את כולנו למשוגעים לידו, היכולת שלו להכיל את כולם, את המחלה, ובעיקר אותי ראוייה להערצה.

על האיש ופועלו, פרקינסון והחיים שלצידה ועלינו כמשפחה ייכתב עוד בהמשך. ניפגש בשמחות.

ליאור וסלי
אשה, אמא, רעייה, בת, אחות, חברה , כל אלה מתבטאים במקצוע בו בחרתי או שבחר בי - אדריכלות עיצוב פנים.