פעם בחודש היא בורחת

רוני, אפשר לברוח ביום שלישי? בשעה הקבועה?
אני בודק יומן ומשריין עבורה, והספירה לאחור מתחילה.
פעם בחודש, פחות או יותר, היא בורחת. בורחת מהעבודה, בורחת מהרעשים, מהאנשים, מהכל. באחת השיחות שלנו אמרתי לה: אז אני ממש חדר הבריחה שלך… והיא התאהבה בהגדרה הזו ומאז היא בורחת. וכשהיא בורחת, אליי, אני סוגר את הבריח, ובורח איתה. היא אוהבת להיכנס, לעשות סיבוב, לראות אם משהו התחדש, להריח ולנחש איזו תערובת של שמנים מתאדה היום בחללי הסטודיו. היא פותחת את המקרר ומתבוננת. אין פה הרבה אטרקציות, מקרר של סטודיו. רוצה לשתות משהו? אני בא מאחוריה, מניח ידיי על מותניה. היא שולפת מים קרים ונדחקת אליי אחורה עם הגוף. תביא לי כוס בבקשה. אני פותח את הארון שמעליה, מוריד כוס, מניח לפניה ומחזיר את ידיי, הפעם לשיערה. היא עוצמת עיניים ומתמסרת. רגע ארוך. אני משחרר. רצית מים, לא? היא תוקעת בי מרפק קטן ומסתובבת. נו, תמזוג לי.
אחר כך אנחנו עוברים את וילון החוטים השקוף אל חדר העיסוי. היא שוב מתפעלת מהנרות הרבים שעושים יותר חושך מאשר אור. היא מתפשטת. בהתחלה הייתי יוצא מהחדר, נכנס אחרי שהיא על המיטה מוכנה, עד שאמרה לי: תישאר בחדר, אתה לא צריך לצאת. וככה בלי טקס, במן התרסה של חופש, השכבות המיותרות נופלות, מה מלמעלה, אל מעל הראש, מה מלמטה, אל מתחת לקרסוליים. תרשה לי? היא מתקרבת אליי ועוטפת את מותניי. מוזמנת… אני מרים את ידיי למעלה והיא פושטת ממני את החולצה. הבגדים מיותרים בעיסוי האירוטי. אני נשאר בתחתונים והיא מעבירה עליהם אצבע, מתגרה בי ומסתובבת לשכב על מיטת העיסוי. אפשר לפנק אותך? אני מניח על גבה יד יציבה ואת ידי השנייה על כף ידה הפתוחה. בשביל זה אני כאן, לא? הנימה שלה שובבה, כמעט מתחצפת. אבל היד שלה שמתהדקת על ידי עושה בינינו פלא, סוגרת מעגל. קשר דק דק ואינטימי שמעבר למילים. תחושות.
זה עבד מהפעם הראשונה. אי שם לתוך הטיפול, אולי רבע שעה, אולי עשרים דקות, היד שלי הגיעה לכף היד שלה. היא לחצה אותה וידעה לומר לי בלי מילים: אני מרגישה אותך, אני מקבלת, אני נפתחת ומזמינה אותך. דבר אליי במגע, לטף בי מילים. אנחנו אמנם מסתדרים יופי בדיאלוגים, יש בינינו מילים רבות, אבל כשאנחנו מדברים בשפת הגוף היא אוהבת לשתוק ואני אוהב להקשיב לה שותקת. לגלות בה רכות וכמיהה שמעבר למעטה ההיפראקטיבי והציני שכל העולם רואה.
הגוף שלה חם. מתחמם. כור אטומי קטן, עטור קימורים נשיים, שטוף אנרגיה, רווי דיגדוגים. אני מהלך בבטחה עם ידיי, עוטף את כל כולה במשיחות ארוכות ובתנועה המשכית. כשאנחה נפלטת ממנה אני אוסף סימני דרך, מנווט אותה לעבר מים סוערים על קרקע יציבה. תמיד נשאר עם רגליים על הקרקע. צורך שכזה, לוודא שליטה, להישאר המבוגר האחראי ששומר. וכך היא מרשה לעצמה ללכת לאיבוד, להתמסר, לשכוח הכל, לשחרר את החיה שבפנים, ללקט עונג.
קירבה של גוף לגוף, ואז אני גולש אט אט מטה, מתיישב בין רגליה וידיי מעסות כל העת. ממרכז הגוף למעלה, ושוב למטה, ושוב למרכז, לתוכה. נשימות צפופות. שמן חם. ידה וידי שמחפשות שוב את הקשר המיסטי. המעגל נסגר. היא נוסקת, נשפכת, נכנעת לכיווצים הזורמים בה, ואין כוראוגרפיה יפה מהרגע הזה בו הגוף מתנועע בקדמוניות פשוטה ופראית.
אפשר להציע לך מים? אני עומד מאחורי ראשה, היד שלי נעצרת על המצח שלה. היא פוקחת עיניים ומביטה בי הפוך. כן, תודה. צרודה מעט. אני מביא לה ולי מים. אנחנו לוגמים בדממה. אוי, שכחתי להראות לך משהו! היא נדלקת בבת אחת. תעשה טובה, תביא לי את התיק שלי מהספה. אני ניגש ומביא לה והיא מוציאה ספר טנטרה נדיר ומבוקש עליו דיברנו בפעם שעברה. דיי! איך השגת אותו? היא חוזרת לנימה המוכרת שלה: יש לי קשרים… אני שולח יד לשורשי השיער שלה ובוחש, היא עוצמת עיניים. קשרים בשיער יש לך… קשרים… את הולכת להתקלח? בטח. תביא לי מגבת בבקשה. אני מביא לה מגבת. זה בסדר שבינתיים אקרא קצת בספר? מה, אתה עושה צחוק? זו מתנה, בשבילך…