פספורט

אין דבר השנוא עלי יותר מאשר להצטלם לפספורט. הדרישה הזו, למקסם את כל כולך לריבוע קטן, שרואים בו רק את הפנים והוא הוא זה שייצג אותך בניכר, בפקולטה או בתא המעצר, מעבירה אותי על דעתי.

בחורה עם מחשב נייד

 

אתמול התפתחה בי מחשבה. קורה.

אני, על ילדיי, מכוניתי ועצמי, חי בצפון. המרחק שצריך לעבור קסאם כדי להגיע עד אלינו הוא ממש ממש ארוך. אנחנו די בטוחים. אולם הטכנולוגיה מתקדמת ועל פי ההתפתחות הטילית של הערבים עטופי עזה, הם בדרך הנכונה. אז אנחנו לא כל כך בטוחים..נורה אדומה.

 זה סימן מצויין מבחינתי לוודא שאני יודע לאיית נכון את שם משפחתי באנגלית, להכין את הדרכון הכחול ולתרגל את הטמנתו בכל מיני מקומות חבויים בגוף.

 פעולה נוספת הינה ביקור חוזר בשגרירות הצ'כית כדי לקבל אזרחות. הסיבה לזכאותי לאזרחות זו, נעוצה בעובדה שאבי נשבע בזמנו אמונים ללא תנאי לרובה הצ'כי. שבועה זו שבועה, אמונים זה אמונים.

 כמובן שצריך גם לדאוג לחידוש רישיון הנהיגה הבינלאומי, כרטיס הסטודנט והביטוח לאורתודנט. לא שכחתי, לפני שאני עובר לכתוב משמאל לימין, אמלא את חובתי האזרחית למולדת שאני כה אוהב ואטיל בחירתי בקלפי קרטון הצבועה תכלת לבן.

 כשחשבתי מהו המכנה המשותף לכל הפעילויות הנכבדות שעלי לעשות, הגעתי למסקנה אחת. לכולן צריך תמונת פספורט. התמונה הזו שמצלמים אותך יחד עם מסך תכלת ומכפילים את פרצופך הענוג לארבע, שמונה. מה שתבחר. כמו פיצה אנושית.

 אך אין דבר השנוא עלי יותר מאשר להצטלם לפספורט. הדרישה הזו, למקסם את כל כולך לריבוע קטן, שרואים בו רק את הפנים והוא הוא זה שייצג אותך בניכר, בפקולטה או בתא המעצר, מעבירה אותי על דעתי.

 הלא יש בי ובטח גם בכם, תכונות חיוביות נוספות מאשר פנים נאות. יש חגורת מותניים, מרפקים מחודדים, יש נעליים חדשות ואפילו סוודר קשור על העכוז.

 מה עם האופניים שלנו? התחביבים? החובות? איך ייכנסו תעודות הגמר מהקורס למחול שסיימנו בתיכון ואיך יבואו לידי ביטוי הצעות הייעול שגרמו לנפילת המפעל?

 הרשויות (ואיני מתכוון רק בישראל, זו מניפולציה עולמית), מכריחות אותנו להידחק אל תא קטן ואפל, ריבוע חסר מעוף. מצוות עלינו להביע את כל עצמנו, במימיקה בלתי אפשרית, בפרצוף אחד, חד פעמי, שאותו יקפיא צלם עושה דברם. משת"פ אם תרצו.

 ואני שואל, למה לא לשכלל את השיטה? למה לא לצלם את כל הגוף ולקפל את התמונה כמו אקורדיון? למה לא לצלם פרצוף ברנטגן? ב CT? זה יעביר במשהו גם את התוכן שלנו, זה עמוק יותר מאשר סתם פרצוף.

 ומה קורה אם החלטתי להצטלם דווקא בפורים? אז דיני יהיה להיות קאובוי לעד? ואם בתשעה באב? אקבל אזרחות של כבוד בביאפרה?

 אז לא הצטלמתי.. אשאר פה והצ'כים יכולים אתם יודעים מה לעשות עם האזרחות שלהם. ממילא הרובה של אבא שלי סבל ממעצורים באופן קבוע. או שזה היה אבא שלי..לא משנה.

 היום התפתחה בי מחשבה נוספת. גם זה קורה.

אני, על ילדיי, מכוניתי ועצמי, חי. איזה כיף זה. נכון?