פסטיבל ריקודי חדר מאפשר להיות צופה נוכחת וקרובה לרקדנים

אנחנו מורגלים לשבת בכסאות אולם מרופדים, בחשכה ולצפות ברקדנים על הבמה. פסטיבל ריקודי חדר מאפשר לצופה להיות נוכח וקרוב לרקדנים

אני תמיד אוהבת ומתעניינת במה שקורה מאחורי הקלעים של תחומים רבים בחיים. אוהבת לראות כיצד מייצרים בבית חרושת, אוהבת לצפות ב"מאחורי הקלעים" של צילומי סרט, של תאטרון. את ילדי הצעירים נהגתי לקחת לסיורים בבתי חרושת שונים על מנת לאפשר להם לראות את תהליך הייצור ואולי בכלל, בשבילי. מבחינתי זאת דרך להכיר ולגלות איך עשו, לראות את התהליך ולפגוש את הדברים מהמקום האותנטי שלהם. מפגש ישיר, קרוב אשר מאפשר לראות את מה שקדם והביא לתוצאה הסופית.

פסטיבל ריקודי חדר מאפשר בדיוק זאת, מאפשר לקהל להיות חלק מתהליך העבודה של הרקדנים. נוכחות קרובה, אותנטית ומאד ישירה. הקהל יכול לראות כל הבעת פנים, תנועת בגד ואגלי זיעה על פניו של הרקדן. הקהל יכול לשמוע את הנשימות ואת מגע הרגליים והגוף בקרקע. הרקדנים נעים בתוך אותו החלל שבו אנחנו נמצאים ללא כל אמצעי המרחיק בינינו. אין במה מוגבהת וכסאות מרוחקים, אנחנו יושבים באותו הגובה בו הרקדנים מתנועעים. עבורי, כצופה, הדבר הזה מרתק, מה גם שחללי עבודה של רקדנים אינם זרים לי. שנים רקדתי במקומות שנים, שנים שלא רוקדת וההימצאות בחלל הזה ביחד עם הרקדנים מרתקת ומרגשת עבורי.

ריקודי חדר 1

תמונה מתוך היצירה: "זה לא נכתב אבל זה גוף" מאת: אביגיל ספז, אמיר מנשהוף ואלעד ברדס

צילום: אלבום פרטי

ההרגשה היא שהרקדנים לא מנסים ללבוש דמות או מסכה, אפילו לבושם נראה כבגדי עבודה. אני מאד אוהבת זאת מאחר ומרגישה שהבגד משרת את הרקדן ואני כצופה, עיני אינן מוסתות מן התנועה אל הלבוש, הצבעוניות שלו או עיצובו אינם מושכים את תשומת ליבי. היבט נוסף המאפשר לי להתרכז בתנועה עצמה. ההרגשה היא שאני רואה את עבודת הרקדנים כפי שהיא נעשית ביום יום, הדגש הוא על התנועה, על הריקוד עצמו ופחות על העיצוב והנראות.

ריקודי חדר

תמונה מתוך היצירה: "זה לא נכתב אבל זה גוף" מאת: אביגיל ספז, אמיר מנשהוף ואלעד ברדס

צילום: אלבום פרטי

העבודה כולה משלבת תנועה במרחב, קול ומוזיקה מקורית ואני כצופה יוצאת למסע לתור אחר הקשרים ותחושות המתעוררות בי נוכח כל האלמנטים בעבודה. התנועות של הרקדנית רכות מאד, תנועה זורמת לתנועה בעדינות, ברוך ובגמישות רבה. אני מתפעלת מהיכולות הגופניות ומרותקת לעומק והאינטלגינטיות העולים מהיצירה. בערב הועלו בנוסף, שתי עבודות מאת עמוס חץ ויצירה מאת כרם שמי אשר נבנו גם כן לפסטיבל ריקודי חדר.

בניין להקת בת שבע

צילום: אלבום פרטי

היציאה מהסטודיו אל גרם המדרגות הסובב גוף תאורה עשוי זכוכית בעלי צבעוניות חזקה היא נעימה ומעוררת תחושה של ריחוף, אני מרגשיה שאני יורדת ברכות אשר אפיינה את תנועת הרקדנית. יורדים לרחבה של מרכז סוזן דלל והתרגשות אוחזת בי נוכח הארכיטקטורה המופלאה של  הבניין שהיה בעבר בית ספר לבנות. את הקסם המשכנו בהליכה ברחובותיה הקסומים של שוכנת נווה צדק בהם חיים בנחת ישן וחדש, מוקפד ורעוע ואני מתמוגגת.

 

יהודית אוליבר - הדרכת הורים
נשואה ואמא לארבעה. מתגוררת באבן יהודה. מדריכת הורים מוסמכת מכון אדלר ומשרד החינוך. מומחית בהדרכת הורים למתבגרים ובהדרכת הורים לילדים בעלי קשיי קשב וריכוז. מרצה, מלמדת וכותבת הורות. מדריכה הורים באופן פרטני, מנחה קבוצות הורים וסדנאות. מאמינה גדולה ביכולת של הורים לעשות שינוי מייטיב במשפחתם בתהליך קצר מועד.