כשהייתי ילדה בירושלים, הוריי נהגו לקחת אותי ואת אחיי לתיאטרון הקרון שבגן הפעמון בירושלים. בתוך קרון רכבת ישן ישבנו על הרצפה וזכינו לחזות בעולם מופלא, דמיוני ומלא חיים מול עינינו.
מאז גדלתי ובגרתי, ומהרגע שהפכתי לאמא – ידעתי שאעניק לילדיי את אותם רגעי תיאטרון קסומים.
השבוע זכיתי לטעום מפסטיבל חיפה הבינ"ל להצגות ילדים, שיעלה בחול המועד פסח הקרוב (21-24/4/19), והתענגתי על רגעים של אושר. ההצצה שקיבלתי להצגות הפסטיבל עוררה בי חשק עז לחזור עם פלג (בן שבע) ולמצוא הצגות מתאימות גם לנטע (שיהיה בן 3 בפסח) לבילוי משותף בחול המועד פסח.
הנה המשפחה שלי: אלון בעלי, פלג ונטע.
בפסטיבל יעלו שש הפקות מקור ישראליות, שכולן סובבות סביב הטבע והחי בעולם. כל הצגה שואבת את הצופים לעולם מופלא, מסקרן ומרתק, ומכל אחת מהן ניתן לקחת ערך משמעותי לחיים.
במשך כמעט שעתיים נשאבתי לעולם קסום וחזרתי להיות ילדה שנהנית לצפות בדמויות חיות על הבמה, דמויות ששואבות אותי לעולם דמיוני, אך מוחשי לגמרי, עולם שיש מוסר השכל במהלכו ובסופו. כחובבת בעלי חיים אמיתית, הקסם שבחיות ובטבע תמיד מרגש אותי, ושמחתי לראות בעלי חיים מגוונים על הבמה.
במסגרת הפסטיבל יעלו הצגות ילדים מקוריות מהארץ, יתקיים פסטיבל קוסמים וקוסמות לבני נוער, וכן ייערך פסטיבל רחוב עם מופעים מכל רחבי העולם.
קבלו הצצה להצגות המקור בפסטיבל:
פומי הטפיר שאיש אינו מכיר:
הטפיר הוא בעל חיים מתוק, הנראה כמו הכלאה בין סוס, חזיר והיפופוטם. פומי מתלונן בפני אימו שאף אחד לא מכיר אותו, ושבניגוד ליתר החיות – אין ספר שנכתב על הטפיר, ולכן מחליט לצאת למסע ולגלות מדוע אף סופר לא כתב עליו ספר.
ההצגה על פומי היא קומדיה מוזיקלית מרגשת על האומץ להיות מי שאתה בדיוק.
הידעתם? ה- 27 באפריל נקבע כיום הטפיר הבינלאומי כדי לעודד את ההגנה עליו.
ספר השיאים של פוז:
הצגה המבוססת על ספרו של דויד גרוסמן. מחזמר קסום ששאב אותי פנימה וגרם לי לחשוב על הישגיות ועל מטרות אישיות. פוז ניגש למבחן על ארנבונים ששינו את פני ההיסטוריה, ושאלת הבונוס הייתה לענות השאלה הבאה: אם היית הכי טוב במשהו, במה היית הכי טוב?
פוז, שלא מצטיין בלימודים, החליט שהוא חייב למצוא משהו שבו הוא הכי טוב, ושהוא חייב לחשוב בגדול. המוזיקה והשירים בהצגה השאירו אותי עם טעם של עוד ועם רצון לגלות במה פוז גילה שהוא הכי טוב.
המסע לאי המוזר לפפה:
באי לפפה, שאינו נמצא על המפה, יש משמעות לכל דבר. המכשף הגדול לא מוכן שיפריעו לו, והוא הודיע שאם יפריעו לו, הוא יעלים את המשמעות מכולם באי.
כאשר טומי הילד מגיע לאי, הוא הודיע שהוא חייב להגיע אל המכשף כדי למצוא תשובות לעניינים שמטרידים אותו, ופתאום יושבי האי תוהים מה המשמעות בחייהם. העצים חוששים להפוך למדפים חסרי משמעות. טומי שר איתם, ויחד הם מגלים שגם אם שכחנו, לכל אחד מאיתנו יש משמעות.
דב מצברוח טוב:
מחזה של דניאלה לונדון דקל. צב, ארנבת, שבלול ושבלולית יוצאים בכל בוקר לטייל, ובאחד הבקרים פוגשים בחורשה דב עצוב שלא רוצה לשחק איתם, כי הם אינם דובים. כמובן שהם לא יוותרו לדוב, וימצאו את הדרך לגרום לו להצטרף אליהם.
אורח בא לדוב:
הדוב כל כך רגיל להיות לבד, שהוא ממש לא מעוניין שאף חיה תתחבר אליו. בהצגה מלאת מוזיקה ושמחה, העכבר שמגיע לבקר יעשה הכול כדי לגרום לדוב להיפתח.
מה המסר? אני בטוחה שהבנתם.
הצגת הדגל של הפסטיבל היא ההצגה "הלילה השניים עשר" של ויליאם שייקספיר, קומדיה מופלאה בעיבוד לעברית, שבה כל הדמויות מאוהבות, כל אחת במישהו אחר. נשארתי סקרנית לצפות בה בפסטיבל.
בנוסף, השנה תוצג בפסטיבל לראשונה הצגה לילדים על הספקטרום האוטיסטי בשם "אפצ'י", וכך גם הם יוכלו ליהנות מהרווח הגלום בעולם התרבות והתיאטרון.
כאמור, נשארתי עם טעם של עוד, ואני מחכה לבוא עם פלג ונטע לפסטיבל. יותר מכך, אני מקווה להשאיר אותם עם פה פעור לאחר שיצפו בעושר ההצגות הרב ובמופעי הרחוב המרהיבים.
נהניתם לקרוא?
מוזמנים לבלוג שלי, כאן
נועה מוזס אי-מגור
