אני יכולה לאכול פסטה פעמיים ביום. אם היא מאיכות טובה ומבושלת כראוי, כמובן. (המלך מומחה בלהוציא אותה אל-דנטה). הפעם אני משתפת במתכון משגע של פסטה רחבה "פפרדלה" בסגנון ים תיכוני עם פטריות, עגבניות שרי וחומוס. הפסטה מתאימה מאד לארוחת שבועות שבו מככבות מנות הפסטה ברוב הדר. את המתכון הזה אפשר להכין בגרסה טבעונית או בגרסה חלבית ושתיהן טעימות. היות והמנה מכילה, בשתי גרסאותיה, פחמימות, ירקות וחלבון היא יכולה להוות ארוחה מלאה ומגרת חושי טעם וריח.
המרכיבים:
1 חבילת פסטה רחבה מסוג פפרדלה (500 גרם)
1 סלסלת פטריות
5 בצל ירוק
1 סלסלה גדולה של עגבניות שרי (או 2 קטנות)
2 שיני שום כתושות
1 כוס גרגרי חומוס מבושלים (אפשר סנפרוסט או מקופסת שימורים)
עלים מ-6 גבעולי נענע
כפית סוכר
שמן זית
מלח
פלפל
1/2 אריזת גבינה בולגרית 5% (לגרסה טבעונית – קוביות טופו משי)
להגשה:
פרמזן מגורר (לגרסה טבעונית אפשר לפזר קורט שמרי בירה)
עלי נענע טריים.
אופן ההכנה:
לחתוך את עגבניות השרי לרבעים, להשאיר חצי מהכמות בצד ואת היתר לבשל עם שום, כפית סוכר, מעט מלח, פלפל ו-2 כפות שמן זית במשך 1/2 שעה על להבה נמוכה. לטחון לרוטב חלק.
לחתוך את הגבינה הבולגרית לקוביות קטנות (או לקנות קוביות).
לחתוך את הבצל הירוק לטבעות קטנות.
לחתוך את הפטריות לרבעים ולהקפיץ אותן ב-3 כפות שמן זית עם הבצל הירוק עד להזהבה.
להוסיף פנימה את העגבניות שהשארנו בצד, את החומוס ועלי הנענע ולערבב. להוסיף את רוטב העגבניות, לבחוש יחד למשך כמה דקות.
בינתיים לבשל את הפסטה לי הוראות היצרן (אל-דנטה, כן?). כשהיא מוכנה לסנן ולהעביר לסיר עם הרוטב, יחד עם כמה כפות ממי הבישול.
לערבב יחד בעדינות עד לכיסוי כל הפסטה ברוטב.
להוסיף את הגבינה הבולגרית ולהקפיץ מעט בזהירות שלא תתרסק.
להגיש עם מעט פרמזן מגורר וכמה עלי נענע טריים.
בתיאבון!
חיים וטעים!
כפי שהזכרתי, המנה נוצרה בעקבות ביקור זוגי במסעדת פורטו. המסעדה שוכנת בנמל תל אביב, ממש על קו החוף, היכן ששכנה מסעדת ספידו בר. זוהי מסעדה איטלקית המתאימה מאד לזוגות רומנטיים כמונו (כי אין רומנטי יותר מאשר לאכול פיצה, ללגום קיאנטי ולקנח בטירמיסו לרחש הגלים), ולפי מה שראיתי סביבי גם למשפחות וילדים. הערב היה קר וחורפי אך האוירה היתה חמה ונעימה. מסתבר שזה מקום מועדף לחגוג בו ימי הולדת, אחרת איך ניתן להסביר את העובדה שכל רגע המלצרים שרו ״יום הולדת שמח״ לשולחן אחר. חייכתי לעצמי, כי זה הזכיר לי את הזקן והים רק השפה של השיר היתה שונה.
מה אכלנו? תראו איזו הגשה יפה של מנות עשירות, טעימות וצבעוניות:
פיצה, עליה חלמתי כבר זמן רב וחלומות נועדו כדי שנוכל להגשים אותם! הלכתי על "פיצה מרינארה" עם רוטב עגבניות, שום, מוצרלה, אנשובי, עגבניות טריות, זיתים ואפילו פטרוזיליה. הפיצה היתה טעימה, עם מרכיבים די בסיסיים כמו שאני אוהבת. יחד עם זאת, הבצק היה דק מדי ולא הצליח לשאת את השפע שהונח עליו. הכל נזל לצדדים. בעיני לאכול פיצה עם הידיים זה ביטוי לחושניות. נראה לי שחנה בבלי (ע"ע נימוסי שולחן) היתה חולקת עלי. 54 ש"ח
עוד בראשונות טעמנו שרימפס ביין לבן עם עגבניות שרי, שעועית לבנה ועלי אורוגולה מרירים. שילוב שלא חשבתי עליו קודם ויוצר מעדן מלכים ממש! 48 ש"ח
בגזרת הפסטה ניסינו את ה"טליאטלה פירות ים", שתובלו היטב בשום (במידה), פרנו, טרגון וצ'ילי אדום. מעולה.
פסטה צמחונית עם ירקות "טליאטלה ורדורה" עם זוקיני, שעועית, פלפל קלוי, עגבניות שרי, פסטו, גבינת פטה, אגוזי מלך היתה יפיפיה אך מלוחה מדי. אבל הפוטנציאל שלה היה כזה שנתן לי השראה למנת הפסטה שהכנתי בבית.
קינוח – "סמי פרדו קפה" – לפי תיאור המנה בתפריט זוהי קציפת שוקולד לבן עם אגוזי לוז מקורמלים, גלידת נוגט וסירופ שוקולד חם שנמזג מעל. מנה שהיא חגיגה לעין. 42 ש"ח. אבל איפה הקפה אתם שואלים? אהה, על יד. הזמנתי אספרסו. הכי סוגר ארוחה איטלקית. נכון?
סיכום: פורט מציעה מגוון מנות שחלקן גדולות במיוחד, במחירים תל אביביים ממוצעים (לא זול). אוכל מנחם ומפנק שופע פחמימות עם דגים גבינות ונוף לים. כיף גדול לשבת שם בקיץ ולא פחות מזה לצפות בגלים המתנפצים מבעד לזגוגיות של המרפסת המחוממת בחורף.
