יש לי חבר עיוור שמו אורן. אחרי חמש שנים של הכרות קבע אורן שאני שמנה. הכחשתי והתעקשתי שאני רזה. אורן היה המום: "יש לך קול שמן ועגול, צחוק שמן ומתגלגל. את שמנה, את עובדת עלי". התרתי לו למשש את הזרוע שלי. אורן השלים עם הממשות: אורית שאותה הוא מכיר חמש שנים – רזה. העולם שלנו מתעתע בעיוורים. היעדר החוש החשוב הזה – הראייה, מביא אותם לחיות בעולם שונה מזה של הרואים. כך גם בהצגה מולי סוויני של המחזאי האירי בריאן פריל המועלית בימים אלה על ידי תיאטרון החאן הירושלמי.
מולי סוויני – הוא סיפורה של אישה שהתעוורה כתינוקת בת 10 חודשים, אותה מגלמת בכישרון ורגישות אורית גל. עם התקדמות העלילה, עוברת הגיבורה שלושה מצבים: עיוורון-רואה שבו למרות עיוורונה הפיזי, חווה מולי חיים עשירים של מגע וצלילים, חושניות, ריקוד, שחיה ושמחה. עולם טוב, מוכר ובטוח. למצב שני היא נקלעת בעיקבות ניתוח נועז שמבצע הרופא המקומי, בו נכנסת מולי להוויה לא מוכרת של ראייה חלקית. זהו עבורה עולם חדש של צבעים, אורות וצורות שמתברר כמבלבל ומאיים ואין היא מוצאת בו אחיזה מספקת וביטחון. בסופו של דבר, שוקעת מולי בעלטה ובלבול נפשי עד לאיבוד השפיות.
מולי היא בת לאם מעורערת בנפשה ואב קמצן ומרוחק. בבגרותה נכנסים לחייה שתי דמויות מרכזיות: פרנק סוויני (יואב היימן) שמוצא במולי ספק שעשוע איזוטרי, ספק אהבה ונושא אותה לאישה ורופא מקומי בשם ד"ר רייס (אבי פניני), לשעבר מנתח עיניים מפורסם ובהווה אלכוהוליסט דואב, הסובל מלב שבור וקריירה מרוסקת. הגברים הללו אינם מבינים לליבה של מולי ומפתחים אמביציה, כל אחד מסיבותיו, שהיא תשוב לראות. אמביצה שאין למולי חלק בה: היא מעולם לא ביקשה לראות. הרופא משתמש בה ככלי למלוי הריק הקיומי שלו ובעלה פרנק, מוצא בה אתגר מעניין – כעין חידת הגיון שאולי תיפתר ואולי לא. כשהאתגר מסתיים ומולי קורסת, השניים זונחים אותה.
השחקנים מצויינים. בולט ביניהם הותיק מהשלושה, אבי פניני, בתפקיד תובעני ומאתגר במיוחד. פניני מפגין יכולת משחק משובחת ומשכנע הן ברגעי האובדן והייסורים והן ברגעי ההתעלות וההתנשאות כאדם המחפש מזור לסבלו שנע במעברים חדים בין עוצמה לעליבות וחולשה. הוא שיחק כפי שרואים בבמות הנחשבות ביותר בעולם.
יש לציין את הבימוי המעניין של ג'יטה מונטה, שהתמודדה בהצלחה עם במה כמעט ריקה, בה יש למים תפקיד משמעותי כמקור חיים, עונג וחושניות ומפלט של מגע מנחם. הבמה מורכבת בנוסף לבריכת מים, משני שיפועים המאפשרים לתמונות חזקות להיחרט בנפש בעיקר של דמות הרופא, (תפאורה: פוליאנה אדמוב).
לתאורה בהצגה זו (רוני כהן) יש תפקיד מרכזי, בצללים והאורות בעולמה של הגיבורה, בהילה הציורית שעוטפת את שלוש הדמויות ובסצינת הסיום המרגשת, תמונה עוצרת נשימה: מולי מתנדנדת על נדנדה בעולם הסגור שלה ונבלעת בתוך שובל של אור. התנועה של השחקנים על הבמה ושליטתם הגופנית אף הם מרשימים (תנועה: רננה רז). כדאי לקנות בכניסה תכניה (עריכה: פולי ברינר צילומים: ויטלי פרידלנד) – עשירה בתוכן, צילומים יפיפיים ועיצוב מרשים.
מומלץ בחום
ההצגות הבאות: 14,15,16,18 ביוני
תיאטרון החאן ירושלים
הזמנת כרטיסים 02-6303600
