פלורנס פוסטר ג'נקינס – הסרט

בחורה עם מחשב נייד

סרט1 סרט

הסרט, "פלורנס פוסטר ג'נקינס" הוא על זמרת אמיתית ועשירה שבנתה קריירה מפוארת והופיעה על בימות נחשבות בניו יורק של שנות הארבעים.

אבל בעצם, זהו סרט ביקורת נוקבת על החברה, על הקידוש המחולל של כסף, על כמה הוא משחית אותנו, על מודעות עצמית, חוסרה, והקשר הישיר למחסור במודעות עצמית לכמות הכסף שיש לך.

בהתחלה חשבתי לעצמי, איך יכול להיות סרט עם מריל סטריפ ויו גראנט יחד ? סרט שמתחיל בקריאת נקמה בגרמנית בתאטרון ניו יורקי  של 1944.

כן, התקופה הזו שאפשר היה לעשן בתאטרון. למוניות בניו יורק היו רק ארבע ספרות בתג רישוי. הא, כן,  וגם התקופה האפילה הזו בהסטוריה העולמית של מלחמת העולם השניה.

השואה.

ממש תוך כדי שהמשרפות עבדו והתותחים רעמו. החיים הנהנתנים של הבורגנות הניו יורקית המשיכה לבעוט.

מריל סטריפ מייצגת את האישה עם אפס מודעות עצמית אבל הרבה אפסים בחשבון הבנק. מה שמקנה לה גבר צעיר ויפה לידה במהלך היום (אל תדאגו הוא מסודר לחלוטין לשעות הלילה). מקנה לה כבוד של מְלָכות על הבמות היוקרתיות ביותר של ניו יורק ואפילו את דעתם המשוחדת של מבקרי המוסיקה והתאטרון.

הרהורי האקטואליה הובילו אותי לדון בשאלות האלו וכמה הן באמת רלוונטיות לנו היום. האם יתכן שבמציאות של היום, מנהיגי העולם הם אנשים טובים יותר? אנשים שמצליחים ללמוד מטעויות ההסטוריה? אנשים נעלים יותר ומוסריים יותר? האם   א נ ח נ ו   אנשים מוסריים יותר? האם אנחנו מסונוורים מכמות כסף או מעמד של אדם זה או אחר?

כמה מזה רלוונטי לנו היום?

כמה כסף או מעמד קונה את דעת הקהל?   כמה את דעתך שלך?

כמה אנשים הולכים שבי אחרי פוליטיקאי שהמודעות העצמית שלו, שלא לומר הציבורית שלו, שואפת לאפס? רק בגלל שמו, עברו? ייחוסו? כספו? היחידה הצבאית בה שירת?

 

סרט קליל עם ארומה הרבה יותר עמוקה.

עפיצות חזקה שמשאירה סימניה לימים רבים. וגם, מבט מרשים על ניו יורק, שזה תמיד מרטיט את ליבי.

סטריפ, כהרגלה עוצמתית. גראנט  יפה ושותק. והשחקן האלמוני הזה!

 

(סיימון הרברג. נודניקים).

סרט2