פיתה, כרובית והרבה טוב

מס' ימים מתחילת המסע: 9

מס' ימים עד לסיום: 21

מס' מתכון מתוך ה-20: 9 (ועוד אחד בצד לבונוס..)

מס' ימים מתחילת המסע: 9

מס' ימים עד לסיום: 21

מס' מתכון מתוך ה-20: 9 (ועוד אחד בצד לבונוס..)

אני לא יודעת אם זה החום הנוראי שהיה היום, וימשיך מחר, אבל הייתי היום כל כך עייפה. קמתי בבוקר מתוך חלום שהיה כל כך מוחשי, שלקח לי כמה דקות טובות להתעורר. לא הבנתי איפה אני, היד שלי נרדמה ולקח לה הרבה זמן להשתחרר, נפלו לי העדשות על הרצפה(ואני לא רואה כלום בלעדיהן), היה לי חם, היה לי קר. החלום היה כל כך אמיתי שהרגשתי שאני בשדרות רוטשילד יושבת על ספסל, כמו שהיה בדיוק בחלום. לא אפרט על החלום רק אגיד, שהיה הוא מהחלומות האלה שלא ברור אם מציאות או דמיון, או תת מודע… אבל כל כך אמיתי. שממש הרגשתי שאני שם.

בצהריים חזרתי  מהבייביסטר עוד עייפה כל כך מהלילה, ואחרי מקלחת לרענון של אמצע היום, נרדמתי לשעתיים שלמות, מה שלא קרה לי כבר כמה שבועות… כאילו צריכה להשלים את כל הכוחות שהלכו בלילה לנפש…

התעוררתי בבהלה,שוב, מעוד חלום. וחיכיתי לשניני (הבלוג מדרים לפלורנטין….) , שבאה להעביר איתי כמה שעות בכיף עם קפה קר, ענבים , ועיגולי שוקולד טחינה ממכרים…. אני נהנת איתך כל פעם. כיף שבאת יקרה.

קצת לפני ששניני הלכה, הגיעה מעיונה, שכבר עשתה איתי בבלוג הקודם את הקובה הטבעונית, וכמובן, שריינה לעצמה יום בבלוג הנוכחי כבר שבוע שעבר, שלא יתפספס בטעות. אמנם היא מסנג'רת לי את החיים בזמן שהיא נחה על השזלונג שלי, ומחלקת לי הוראות, אבל הרבה מהמנה היום זה בזכותה. במיוחד הטעמים המיוחדים…

דרך אגב, אחרי הבישול עם מעיונה בפעם הקודמת, היא נתנה לי השראה גדולה, ואז כתבתי על אחד החלומות הכי גדולים שלי…

"אחד החלומות שלי, שהוא גם סוד כמוס, זה אותו חלום שלי שאהיה אמא. ואז הילדים שלי יתקשרו אליי להגיד לי שהם חוזרים לסופשבוע הביתה, ואני, בקול שמח מן הצד השני, קצת עייפה מכל היום שבישלתי וביליתי במטבח עבורם, אגיד בקול גאה: “בטח שיש מרק קובה סלק. בואו!” והם יכנסו. והבית יריח כמו בישולים, והסיר העמוק והרחב שלי שיכול להכיל 40 קובות בבת אחת ובאחידות אין סופית, יבעבע לו לאט, בזהירות. והם יגיעו, ויתקלחו, וירדו למטה עם פיג’מה, יקחו קערה גדולה מהמרק, יקחו ביס מהקובה הסגולה, יסתכלו ויגידו לי. “אמא, איך יצא לך טעים”.

מעיונה ואני הכרנו לפני כמעט שלוש שנים, בקונידטוריה שבה עבדתי. מי שעוקב אחרי הבלוג, יודע שהשנה בחרתי לעזוב את הקונדיטוריה, ואת העולם הזה. זאת החלטה שלקח לי הרבה זמן להחליט ועוד יותר זמן להוציא אותה לפועל. היה קשה לעזוב מסגרת כל כך מתגמלת, מקצועית, מאתגרת. ועם אנשים טובים וקרובים.

אבל יחד עם זאת,  הרגשתי שהעולם המשוגע של המשמרות, המפגש עם אנשים במסגרת כל כך אינטנסטיבית ומורכבת, פשוט שיבשו לי את החיים. לא הצלחתי להתמודד עם זה. זאת הייתה הפעם הראשונה ממש, שהרגשתי משבר כל כך עמוק, שהיה קשה לי לנשום. פיזית לנשום. ברגע שהסימנים התבהרו, העננים זזו הצדה, והשמש האירה, ידעתי שאני צריכה לעזוב. שקיבלתי מה שיכולתי, ואני מודה על זה, אבל שאני חייבת, חייבת להמשיך הלאה.

את הבלוג הקודם, עשיתי תוך כדי העבודה בקונדיטוריה (ולא ברור לי איך הצלחתי. עד היום), ומי שקורא את הפוסטים מהבלוג הקודם, יכול להבין כמה עייפות הייתה. כמה התשה. כמה תסכול, ביחד עם האושר הגדול, המקצועיות, וההנאה לקום בשלוש בבוקר כדי לאפות מאפים עם ריח משכר.

אז אמנם בחרתי לעזוב, אבל מעיונה ואני נשארנו בקשר עם היום. זה לא פשוט להמשיך קשר עם אנשים שהמסגרת המשותפת, בין היתר, חיברה בינכם. זה קורה הרבה, בעבודה, בלימודים, עם חברים חדשים… אבל כאן, זה רק הוכיח לי, כמה הקשר שלנו הוא חזק ובלתי תלוי. כמה זה רק היה מה שחיבר בינינו להכרות, ומשם הקשר ממשיך וצומח כל הזמן. את פשוט מדהימה, ואת נותנת לי השראה בכל כך הרבה מקומות. יש לך אומץ גדול, ולב רחב ( ואת בוכה בשניה יא חתיכת רגישה שכמוך..). אז חוץ מהבלאגן האדיר שהשארת לי (ושדרשת להרגיש בבית ושאני אעשה כלים….בכיף . חכי חכי. ) היה לי ערב של צחוק אדיר. שירים של בריטני בקולי קולות, והטעמים.. וואי וואי. אין עוד מישהי שאצא בשבילה ב38 מעלות וב80 אחוזי לחות לקנות כוסברה. מודיעה לך. היחידה!! שמצליחה לתזז אותי ככה בפורפרה… היחידה.

זה הזמן להודות, שאני בכלל לא אוהבת מתכונים בבישול, שזה די אבסורד, כי יש לי בלוג של אוכל. אבל בהתחלה יותר היה לי חשוב לספר את הסיפור, והיום, גם האוכל עצמו מאוד חשוב לי. בפני עצמו. וביחד עם הסיפור.

אמנם בעולם הקונדיטוריה מודדים כל דבר, מהקמח והמלח, ועד הנוזלים. ושם אני מדויקת על הגרם. לא סוטה מהמתכון. בבישול, אני יותר מאלתרת, אבל פה בבלוג זאת בעיה. כי צריך להסביר, ולהגיד, ולמה התכוונתי, ומה רציתי, וכמה בדיוק, ואיזה קמח, וכמה מים…וזה קשה למי שבדרך כלל מתכונים בבישול הם לא הצד החזק שלה. (מתכון של עוגה ותראו איך אני מדברת אליכם בגרמים…)

בהתאם לכך, המתכון של היום, הוא מתכון למאלתרים, שזה בעצם אומר, שאין מתכון ואפשר לשחק איתו, עם הבסיס, עם התוספות ועם הטעמים. ואפשר לעשות אותו עם כל ירק שנשאר מאנטי פסטי…

לדוגמא יכול לצאת טרפת על בגט חם, עם סלק צלוי וגבינת עיזים וקצת בלסמי מצוצמם מעל…

יכול לצאת טרפת 2 על לחם בריוש, עם ברוקולי, ואיזה איולי טוב….

אצלי לדוגמא, המתכון של הפיתה כרובית, הופיע לפני שלוש שנים, כשלמדתי בתקופת מבחנים למבחן מתסכל נורא בפסיכופתולוגיה… למדנו אצל חברה ביפו והגיעה שעת הצהריים (שתמיד זה תירוץ להפסקה טובה) ובמקרר שלה היה רק פיתות, כרובית שנשארה מאנטי פסטי של אתמול וקצת ירוקים. פתאום הכל התחבר לי. לקחתי את הפיתה, חתכתי, והנחתי את שני החצאים זה ליד זה. שמתי הרבה זמן זית, מהכרובית שנשארה מהאנטיפסטי, קצת עגבניות, קצת ירוקים. ולתנור. זה היה טעים בטירוף והטעם, וגם המראה, נשארו איתי עד היום…

אז זה לא ממש מתכון אלא יותר הזמנה לספונטניות כשאין בבית מה ממש לאכול. עופו.

פיתה- כרובית

מרכיבים:

פיתה (או יותר כמובן….פשוט פה יש טוסטר אובן בגודל 10 סמ')

כרובית אחת מבושלת ומפורקת לפרחים, אחרי צלייה בתנור (בעצם כבר מוכנה…)

צ'ילי אדום טרי

שום

יוגורט להגשה

עגבניות שרי חתוכות

מלח גס

נבטי חמניה לצבע ולטעם

כוסברה, והרבה.

אז מה עושים?

מורחים בנדיבות שמן זית על הפיתה, ומסדרים השום חתוך לפרוסות דקות, מפזרים הכרובית. מעל שמים עגבניות שרי, צ'ילי אדום, וכוסברה. ומלח גס כמובן. מכניסים לתנור על 200 לכמה דק ' עד שהפיתה זהובה והכרובית גם…

מניחים מעל גבעות קטנות של יוגורט לפרשיות, סלטון של עגבניות שרי, עם המוווון עשבי תיבול לטעמכם. וסוחטים קצת לימון. ועוד מלח . הכי טעים לחתוף למשולשים ולאכול כמו פיצה.

IMG_6317_640x480 IMG_6321_640x480 IMG_6323_640x480 IMG_6324_640x480 IMG_6326_640x480 IMG_6327_640x480 IMG_6339_640x480 IMG_6342_640x480 IMG_6344_640x480 IMG_6345_640x480 IMG_6347_640x480 IMG_6348_640x480

ליד אכלנו, סלט סלק מבושל, טעים בטירוף עם עירית, שמיר, פטרוזיליה, כוסברה, ונענע. הרבה לימון, צ'ילי אדום טרי, מלח גס, פלפל שחור ושמן זית. בגשנו על יוגורט קר וצונן.

IMG_6332_640x480 IMG_6334_640x480 IMG_6336_640x480

זאת הייתה ארוחה שלמה בטעם האהוב עליי של כוסברה.

IMG_6350_640x480

מחר הבלוג מתארח אצל הקומונה שלי! יש! רק לתאם לקח לנו שבוע… בכל זאת…4 בנות….

נפגש מחר בשמחה גדולה

לילה טוב!

שאו ברכה,

נעמיש

Naamish
--בלוג שמוקדש כולו לאהבה למטבח ולאנשים--שאו ברכה