לתבשיל הזה יש זכרונות
יותר נכון ריח של זכרונות שתמיד נותרים בחיינו ומזכירים את אהובינו שכבר אינם .
אני תמיד נאנחת ויושבת אחורנית בכיסאי מחוייכת כשזוכרת את סבתא מטי שלי היפה .
היא גרה בירושלים מעל שוק מחנה יהודה והבישול שלה הושפע מחברותיה וחבריה בסביבתה הטבעית.
אמנם מוצאה היה בולגרי אבל הבישול כבר היה אחר והושפע מאוכל אתני בוכרי,קווקזי, כורדי,פרסי ועוד.
לתבשיל הזה נתנה סבתא פרשנות משלה וזכורות לי פעמים בהן הייתי חיילת ונסעתי באוטובוס להיות איתה בשבת מתחנה מרכזית לתחנה המרכזית בירושלים .
משם נהגתי ללכת ברגל להנות מהדרך עד ביתה .
לא היו אז טלפונים ניידים כך שהיא לא ידעה מתי בדיוק אגיע .
הודעתי לה בטלפון הביתי שאני יוצאת לדרך והיא היתה נרגשת ומתרגשת שאגיע לשבת איתה .
בזמנו ישבו על כיסאות מחוץ לבתים ולא היתה בעיה של פחד או חרדות להיות יחד .
השכנות ישבו וקשקשו על דא והא וקראו בקול אחת לחברתה לצאת החוצה לחבורה .
כל אחת הוציאה מטעמים שהכינה והיתה חגיגה .
סבתא שלי היפיפיה והצחה עם עניה הכחולות כאבני חן חיכתה לי בכניסת ביתה כשהסינר האהוב עליה
חגור למתניה וריח הבישולים והבושם שלה התערבבו לאחד והיו לי נעימים כשפרשה ידיה
וחיבקה אותי רועדת מאהבה מנשקת כל שערה משיער ראשי .
בשיחת הטלפון בה הודעתי לה על בואי תמיד ביקשתי תכיני לי פילאו .
במיוחד בחורף היה זה הסיר האהוב עלי .
הכל בסיר אחד בטעם גנעדן .
היא היתה קונה לי בירה שחורה ומכינה את חמוצי הבית ולא היתה מאושרת ממני .
אמנם החורף מבושש לבוא אבל מספיקות כמה טיפות ואני מאושרת ומריחה אותה פה לידי .
במיוחד כשיום הולדתה בנר ראשון של חנוכה קרב.
את התבשיל שלה שדרגתי הפעם למנת אירוח משלי אבל עם הטעמים האהובים .
בואו נשוט למתכון מזכרונותי .
צריך .
תבנית לעוגה שאינה מתפרקת 28 ועמוקה כמה שניתן.(לא מתפרקת כדי שהנוזלים לא יאבדו לנו .
שוקי עוף כמספר הסועדים
2 שקיות גזר גמדי או גזר גמדי קטן וצעיר במשקל 1.5 קילוגרם
1 קילוגקם בצל לבן מנוקה חצוי ופרוס לסהרונים דקים
שמן לטיגון – לא לקמץ בו
1 קילוגרם אורז פרסי
כף מלח
2 כפות סוכר
חצי כפית בהרט לגזר
רבע כפית פלפל לבן .
50 גרם צימוקים לבנים- לא חובה .
אופן ההכנה –
במחבת גדולה מטגנים את הבצלים לשקוף ומוסיפים את שוקי העוף כאשר הבצל כבר רך אבל לא זהוב לכמה דקות ספורות.
מוסיפים את שקיות הגזר הגמדי שטוף ומופשר ואם זה גזר טרי מבשלים אותו כמה דקות במי מלח ומסננים.
בוחשים בעדינות הכל .שלא לפגוע בגזרונים שלנו שיוותרו שלמים .
מתבלים בסוכר ,מלח,בהרט ופלפל לבן .
התיבול עדין כדי לא לפגוע בטעם הגזר
בשלב זה ניתן להוסיף הצימוקים שטופים היטב .
מסדרים בתבתית שלנו חלק מהגזר ואת שוקי העוף עליהם ומכסים בשארית תערובת הגזר .
בנתיים מבשלים האורז חצי בישול במי מלח כמו בישול פסטה ומסננים היטב.
מעבירים מעל הגזר ומיישרים .
מכינים כוס עם מים רותחים או מרק צח אם יש ועם כף מטפטפים בצידי התבנית כך שהנוזלים יהיו בתחתית התבשיל .
מכסים את התבנית בנייר אלומיניום מעל נייר אפיה וסוגרים היטב.
לא מנקבים כי צריך שהאדים יבשלו לנו את האורז .
אופים 180 מעלות לא טורבו 30 דקות.
מנמיכים חום ל 150 ואופים עוד כשעה וחצי מכוסה לגמרי באמצע התנור.
מוציאים ומקררים מעט.מעבירים סכין על הדפנות
פותחים ניירות האפיה ומניחים צלחת הגשה תואמת והופכים את התבנית .
צריכה לצאת עוגת אורז ומעליה גזר כמו ריבתי סמיך ובטעם גנעדן.
אני כותבת ודמעות בעני עם הזכרונות .
המתכון המקורי של סבתא שלי היה גזר טרי מגורר בכמות של 2 קילוגרם ,
1 קילוגרם בצל חצוי וחתוך לסהרונים
כוס שמן לטיגון
חלקי עוף
וקילוגרם אורז פרסי .
התיבול אותו תיבול .
ההכנה שונה
הירקות טוגנו בסיר אלומיניום ענק ומעליו הונח האורז שבושל חצי בישול ונמזג עליו ציר עוף טרי.
הוא בושל על פתיליה מכוסה היטב זמן רב ונמזג לצלחות רותח כשהגזר והבצל בתחתית הפכו לריבה .
טעם גנעדן כבר אמרתי .
