פורים, פרופורציות והודיה

איך באחר צהריים של "פופ" (פורים ופרופורציות) נחתו עלי תובנות ואיך פתאום הביטוי "טייק איט איזי" מקבל משמעות אחרת

בחורה עם מחשב נייד

17218698_1357457300981236_6163520237122413820_o

צילום: יח"צ איזי שפירא

היום אחר הצהריים ביקרתי בבית "איזי שפירא" ברעננה. חגגו שם את פורים. חגיגה מיוחדת לילדים מיוחדים. מדי שנה לפני פורים, מגיעים סטודנטים לעיצוב תעשייתי מהפקולטה לעיצוב ב HIT , מכון טכנולוגי חולון, שבו אני עובדת, ומגשימים חלומות בתחפושות לילדים שם.

למרות שזו אינה הפעם הראשונה שאני מבקרת שם לא היה לי קל גם הפעם.  לכאורה, מסיבת פורים עליזה ושמחה, עם רעשנים ומוזיקה, אך כאן אין ילדים שמתרוצצים בתחפושות. זו מסיבה אחרת. הילדים סביבי הם בעלי מוגבלויות קשות, מתניידים בכיסאות גלגלים או עם הליכונים מסוגים, שונים,  אבל רוצים לחוות את החג השמח הזה ולנסות , כמו כולנו, להיות ליום אחד מישהו אחר. אבל במקרה הזה החלום הוא גדול  ואמיתי פי כמה.

סופרמן, עליסה בארץ הפלאות, שלגיה, קוסם, טייס, אסטרונאוטית הן תחפושות די רגילות, אלא שכאן הן מקבלות משמעות אחרת. הסטודנטים בנו במדויק ובהרבה דימיון ומקוריות לכל אחד מהילדים, את תחפושת החלומות כך שתקיף גם את כיסא הגלגלים שלו או את ההליכון. התוצאה מרגשת.

אני מסתכלת על הילדים ומתקשה לעצור את הדמעות. אבל כולם סביבי שמחים. ההורים מסתובבים ומצלמים מכל זווית, שופעים חיוכים ועידוד לילדים. הקטנים האלה נראים מאושרים כל אחד בתחפושתו ובמיטב יכולתו . ואני בוכה.

הרגע הזה, המציאות הזו שאני חווה כאן מטלטלת אותי. העולם שבחוץ נראה כרגע לא רלוונטי וחסר חשיבות. כאן מתנהלים חיים נטולי פילטר. מורכבים ומסובכים, קשים ולעתים כואבים. וכאן כולם מחייכים.

 ופתאום הכל מתגמד והפרופורציות מסתדרות בשורה כל כך ברורה וכאילו אומרות לי: אז מה אמרתי קודם שהיה לך נורא קשה היום? מה הרגשת כשאחד מאנשי הצוות שלך בעבודה התפטר מתפקידו באלימות והפתעה? זה טלטל אותך? מה את אומרת? בטוחה?  זה היה דרמטי? ברצינות? הטיסה שלך התבטלה? אוי זה נורא!

היי, גברת אולי תסתכלי מסביב.  עדיין מרגישה כך?  או שאולי המפגש הבלתי אמצעי עם קבוצת ההורים המיוחדת הזו  וחבורת הילדים הגיבורים האלה הופך את כל אוצר המילים שלך ללא רלוונטי. ובמקומו נשארת רק מילה אחת  תודה !

ואני חוזרת עליה שוב ושוב : תודה על הקלפים שחילק לי היקום,  תודה על הבריאות,  תודה על הילדים המופלאים שלי  ותודה על האנשים שמקיפים אותי באהבה.  תודה על העולם שלי על הקשיים והמהמורות שבו (זה נקרא קושי?)  ותודה שאני יכולה להעמיד מולו את המראה של בית איזי שפירא ולבכות גם מאושר.

2_6