אין כאן סיכום לשנה הקודמת ולא החלטות לשנה החדשה!

סוף סוף מסתיימת עונת הסיכומים וההחלטות הבומבסטיות לשנה החדשה. עייפה נפשי מסיכומי הסלב-בשמלה-עם-הכי-הרבה-פאייטים והחיה-הכי-נכחדת ל-2011 ויש גם גודש מסוים של סיכומים מצולמים על הזוועות שקרו בשנה החולפת (אם כי הזוועות הללו מצולמת מרהיב, יש להודות).

כיוון שזמני פנוי מכובד הראש של סיכומים כבדי משמעות, יומיים לפני סיום השנה ארזתי את מצלמתי ואת בן הזקונים (שהחליט ברגע האחרון שהוא רץ) וקפצתי למרוץ המקומי, וזה מה שראיתי:

אהממ. הללויה! איזה יופי!
רגע, האם יש כאן משום החפצה? האם השימוש ברגליי גברים חשופות שקול לחשיפת נשים בצורה מינית במודעות פרסומת, ומה באמת הקשר בין זה לאחותה התאומה וההופכית ההדרה? לא לא. אני מתלהבת רק מהנעליים הצבעוניות!

בכל אופן כשחיכיתי בקו הגמר של המרוץ ל-5 ק"מ, והכרוז הכריז על הבאים, וראש העיר בירך, והקהל עודד, החלטתי שבשנה הבאה כעת חיה אני חוצה את קו הגמר! אני מתחילה באימונים כבר עכשיו, הרי הגיע הזמן שאעשה קצת קרדיו!

ואז נזכרתי שגם בשנה שעברה הגעתי לאותה החלטה בדיוק. זה מה שקורה להחלטות לשנה החדשה.

כנראה ההחלטה לרוץ ראלית בדיוק כמו ההחלטה  "לנצח השנה את ההחפצה וההדרה".

יעל ברזילי
צלמת, כותבת, תושבת חוזרת, נקלטת, מתחבטת, אם, דיסלקטית (סוג של), מעורבת, חוקרת, מחפשת, מתקשרת, אופטימית עד כדי הדחקה. וגם קצת, תסלחו לי על המילה פמיניסטית.