פוסט ראשון יותר אישי

בחורה עם מחשב נייד

איזה קטע זה לפתוח בלוג. זה עוד לא היה לי. קטעים… נראה לי שיש סיבות לבנאדם ממוצע להגיע לכתוב, ובבלוג בכלל. אולי עייפנו מכל הקטע של פייסבוק/אינסטגרם/טוויטר וכל השיט הזה? אולי בא לנו שסופסוף מישהו שבאמת מתעניין נטו בכתיבה יכנס ויקרא…(בלי תמונה של בגד ים או פרצוף יפה, יש לי את שניהם, וכן אין בזה שום סיפוק) גם אם זה כנראה רק שני אנשים במקרה הטוב. (במקרה הפחות טוב מספר העוקבים שלי ישאר על אפס אבל אני סבבה עם זה כי בסופו של יום זה לעצמי, וגם לאף אחד פה אין מושג מי אני שזה בכלל כיף לא נורמלי) בלי מטרה ללייקים מעפנים וחסרי משמעות מעוד איזה אקסית/אקס שיעשו לייק ויראו מה קורה לנו בחיים, או עוד איזה בחור דוש שיתלהב מהשנינות וישלח הודעה ריקה מתוכן.

אז בקיצור… אני דוש… לא בגלל כמות הדושים שיצא לי להכיר בחיי הקצרים/ארוכים (תלוי איך מסתכלים על החיים עצמם). כינוי שנתפס בחבר׳ה ומלווה אותי כבר איזה עשור. (מישהו עדיין אומר חבר׳ה בימינו?)

יואו אני חייבת להפסיק לכתוב בסוגריים. שניה נחזור לעניין אני פשוט יותר מידי אסוציאטיבית…

אז אני דוש, ומצאתי מקום שקט לכתוב בו. בא לי לשמוע מה אתם חושבים… תמיד בעד לשמוע דעות, מחשבות, סיפורים, וללמוד עוד קצת על העולם הלא ברור הזה. יאלה תקראו וספרו לי. מקווה שלא אשעמם !! בינתיים סופש אש לכולם, מלא בנטפליקס על הספה.