פוסט-כיפור…

מאז שאני זוכרת את עצמי אהבתי את יום כיפור.

כשהייתי ילדה אהבתי אותו כי אפשר היה להשתולל על הכבישים עם אופנייםואזאחרי שה"קטניםוה"זקניםהלכו לישוןבסביבות 1-2 לפנות בוקרכשכבר ממש ממש שקט מסביבאפשר היה לשבת במעגל באמצע הכביש ולשחק משחקי חברה.

המשחק החביב עליי ביותר היה ארנבת שחורה.
תמיד הייתי מנצחתקטנהזריזהומשתחלת בקלות לכל "חורכדי לתפוס את מקום הישיבה שלי ולהשאיר מאחורי את המפסיד עומד ו"מחלקצבעים ל"ארנבותול"ארנביםשיושבים במעגל שמוטי ראש ומתפללים לאלוהים שלמרות שהם לא צמיםוסוג של נוסעים ביום כיפורובזמן התפילות בבית הכנסת היה להם חשוב יותר להריץ צחוקים עם החבר'ה – למרות כל זהבחיאת אלוהיםתעשה שלא אני אבחר להיות ארנבת שחורה. 2 בלילהלמי יש כוח עוד לרוץ?……

וככה לאט לאט פורשים בזה אחר זהמצטמצמיםעד שהיינו נשארים 3. אז כבר משחקים בגומי או בחבלואחרי שעובר הזמן ושוב מצטמצמים ונשארים רק שניים אחרוניםעוברים לשחק ב”קלאס” או ב"סבתא סורגת".
והשניים האחרונים האלה… אחחחח…. היינו יכולים להמשיך כך עד הבוקר….

P640975

בשלב מאוחר יותר בחייבתקופה של לפני ואולי גם קצת אחרי הצבאאהבתי את יום כיפור כי זה היה היום הגדול של החבר'ה.
נפגשים כולם בבית ריק של אחד החבריםאו פשוט מגרשים זוג הורים מסכנים לאיזה בית של סבא וסבתא או זוג חבריםאם אפשר היהגם היינו מגלים אותם לאלסקה עם קצת צידה לדרךהעיקר שלא יהיו בסביבה כדי להפריע.

אחרי שהיעד נכבש בהצלחההיינו מתיישבים כולנו על ספותפופיםרצפהכריותוכל מה שרק מצאנו ואפשר להתיישב עליוושוקעים במרתון סרטים אל תוך הלילה.
קומדיותדרמותסרטי מתחפעולהאימההכל הולך
בתיכון אימה היה הז'אנר האהוב עלינו.
אחר כך היה מאוד קל להפחיד אחד את השני למוות ולצחוק אחד על השני.
אבל לא בלי עונש

– “טובאז את מלווה אותי הביתהאין סיכוי שאני הולכת לבד עכשיו….”

– "כן בטח!… ואחר כך את תלווי אותי בחזרה?”

– "אין בעיהאבל בתנאי שאז תלווי אותי שוב אחר כך…..”

בדרך כלל זה היה נגמר במסיבת פיג'מות ספונטנית מחוסר ברירהכי איזה ברירה אחרת באמת הייתה לנו כשהרי ידוע שפרדי קרוגר אורב לנערות תמימות בלילות יום כיפור ברחובות זכרון יעקב הקטנה….

היום אני כנראה כבר מהזקנים… היום אני רגועה יותרמעריכה כל כך את השקט הנפלא הזה של יום כיפורמתענגת על כל רגע שאני לא שומעת את הטלפון מצלצלומגיעה לאורגזמה מחוסר התקשורת שלי עם המחשב למשך יממה.
יש ביום הזה משהו טהורקדושהוא אחד המועדים היפים ביותר ביהדות לטעמי.
זה רק אתה מול עצמך ומול האלוהים שלךמול האמונות שלךמול השגעונות שלךמול האמת שלךמול השקר שאתהמול הנפלא שבךומול נקודות החוזקה והשבר שלך.
רק אני ו"הוא". כל שאר העולם נעלםהכל עוצראפילו תקתוקי השעון לא נשמעים.

michelangelo_Sistine1_genesis21_adam_Creation1

ובתחושה הקדושה הזו אני יוצאת לרחובלהסתובב קצת.
אני פוגשת את "עצמיבכל הגילאים השונים.
ילדים שמשתוללים על האופניים והצחוק המתגלגל הזה שלהם מעלה בי חיוך.
משהו מפריע לי בזווית של העיןאבל אני מתעלמת וממשיכה.
פוגשת את הנערים והנערות שמנהלים שיחות וצוחקים ברחוב על כל הסרטים שראו יחד קודם לכן.
ההפרעות מהצד מתחזקות ואני מנסה להמשיך להתעלם
להתמקד בשקטבחיוך השקט שמרוח על פנייאבל בסוף רעש מוכר מכניע אותירעש המצית בהדלקת סיגריה.

אני מסתכלת הצידה ורואה איש מבוגר יושב על ספסל ומעשן סיגריה בלי אפילו לנסות להסתיר אותה.
ילדים וילדות משחקים עם החברים הכי טובים שלהם – האפליקציות באייפוןאני רק יכולה לנחש ש"ארנבת שחורהעוד לא יצא כאפליקציהגם לא גומיחבלאו קלאסובטח לא "סבתא סורגת" (אם כי לא אופתע לגלות שאני טועה).

אני מתעלמת בכל הכוחכלום לא ישבור את תחושת השלווה הקדושה הזו שלי ביום כיפור.
כמה צעדים אחר כך יושב על ספסל גבר צעיר ששומע מוזיקה בקולי קולות באייפון שלולאבלי אזניות.
ואז המחשבות כבר מתחילות לרוץמחשבות של זיקנה אוליאבל מהן כבר לא יכולתי להתעלםכי אני באמת רוצה להבין לאן הגענוובעיקר למה הגענו לאן שהגענו?
למה חוסר ההתחשבות המבחיל הזה?

תוך כדי שאני עונה לעצמי שהכל עניין של חינוךשפעם ההורים שלנו חשבו שהם לא יהיו כמו ההורים שלהםאז הם הרשו לנו הכל ביום כיפוראבל הקפידו שנהיה שקטים כשאנחנו משתוללים להנאתנוושאם אנחנו רעבים או צמאים – נחזור הביתה לאכול ולשתות בדלתיים סגורות ובלי שאף אחד יראהישמעאו חלילה יריח ריח של תבשיל כלשהו מתחמם במיקרו או באובן.

וכשהיינו גדולים יותר וראינו סרטים תוך כדי שהבית אפוף עשן סיגריות ונרגילה – זה תמיד היה בשקט בשקט בחדרי חדריםבלי שאף אחד יידע או יראהכי בבית אנחנו יכולים לעשות מה שאנחנו רוציםאבל ברחוב – צריך לכבד את האחר.

ואני ממשיכה לענות לעצמי שההורים של היום גם הם לא רוצים להיות כמו ההורים שלנואז הם מרשים לילדים שלהם הכל נקודהבלי גבולותכי אם הילד רעב – אז הוא יאכלואז מה אם זה יום כיפורהוא בסך הכל ילדוהוא רעבזכותו לאכולגם אם זה ברחוב!

ואם הוא רוצה לשמוע מוזיקה – שישמעאם למישהו לא נוח – שילך הוא לבית שלולמה מה קרה?!……

תוך כדי כל המחשבות האלוותוך כדי כך שהעצבים שלי מטפסים לאט לאטאני עוברת ליד ספסל ושומעת נקישות.
אני מסובבת את הראש ורואה גבר צעירמהסוג שביום רגיל אולי הייתי חושבת עליו מחשבות לא כל כך קדושות.
הוא מנסה להדליק סיגריהצליל נקישות המצית שנגמר בו הגז נשמע היטב ברחוב השקט.

עוד נקישהועוד נקישה.

ניעור של המצית.

אני מוצאת את עצמי בוהה בסיטואציהרבע שעה לפני סוף הצום.

עוד נקישה.

הגוף שלי זקוק לסיגריהרק עוד רבע שעה ואוכל לעשות שימוש במצית שבכיסי.

עוד נקישה ואחריה שחרור אוויר מהראות בחוסר סבלנות

המתח גובריצליח או לא?

עוד נקישה

ניעור

נקישה

ניעור חזק יותר

סוף סוף נעשה פה צדקתודה לך אלוהים על הרגע המתוק הזה.

נקישה

נקישה

ניעור

נקישה

הרמת ראש ומבט מתוסכל מסביבהוא קולט אותי.

"סליחהיש לך במקרה אש?”

"לאלא מעשנת.” ….

256