.

אתחיל מהסוף: אבי נשר יודע לספר סיפור
מבחינתי זה המון.
אני אוהבת סיפורים (מי לא?), ובעיקר כאלה שמסופרים היטב
סיפורים שבהם המספר יודע איך לפרוש את העלילה, את סיפור המעשה,
באופן שמצמיד אותי במתח אל קצה הכיסא
כאלה שבהם הוא יודע לפרוט לי על נימים לא משומשות בנפש
וממלא אותי עונג מעצם היצירה שעומדת לפני

.

.

החטאים הוא סרט שמספר סיפור כפול
סיפור חייהן של שתי נשים צעירות, בישראל של שנת 1977,
שנה חשובה ומשמעותית בתולדות המדינה הצעירה הזו;
והסיפור של אביהן, שעדיין לא סופר,
שטרח ותיעד את האסון הפרטי של חייו במלחמת העולם השנייה
ביומן שנפתח במשפט:
"ביום שישי, 1 בספטמבר 1939, החל הסוף של חיי האמיתיים".

.

.

הסיפור, ששתי הדמויות הראשיות שמניעות את עלילתו הן נשים צעירות,
מבוסס על חייהן של חוקרת התרבות והעיתונאית המנוחה שוש אביגל,
ושל אחותה, המוסיקאית המבריקה אלה מילך שריף,
ועל התמודדותן עם סוד שנגלה מעברו הכמוס של אביהן, ניצול שואה, מהשנים האפלות ההן.

במפגש עם אבי נשר ועם נלי תגר, לאחר ההקרנה, שאלתי את נשר איך הגיע אליו הסיפור הזה.
אחרי הצלחת הסרט 'פעם הייתי', כך הוא סיפר, היו אליו הרבה פניות של אנשים, שהציעו לו את סיפור הפוסט-טראומה פוסט-שואה שלהם. נשר, שמעיד על עצמו שאינו אוהב לעסוק בסרטיו באותו נושא פעמיים, דחה על הסף את כול הפונים. פנייתה של המוסיקאית אלה מילך שריף נועדה לאותו גורל, ואולם במהלך פגישה ביניהם, היא פרצה בבכי וסיפרה לו את שחוותה עם אחותה, ועל תפקידה של המוסיקה בין המניעים המרכזיים של הסיפור הזה.

.

.

סצנת הפתיחה של הסרט, הופעת המקהלה של האקדמיה למוסיקה בירושלים בברלין המערבית של אז, שואבת אותי מייד אל סרטיו של קישלובסקי
והאיכות האירופית האמתית של הסרט מציפה אותי.
מנקודת הפתיחה הזו, שבעקבותיה מפגש אקראי, נפרשת העלילה

.

*

.

בהחלטת ליהוק נדירה, נשר בוחר לשני התפקידים הראשיים שחקניות שהיו ידועות עד כה בהשתתפות בתכנים שונים לחלוטין:
בתפקיד ננה מילך, עיתונאית תל-אביבית מהפכנית ומבריקה, ואולי הפמיניסטית הראשונה בישראל,
שכתבה מאמרי מערכת תחת עשרות שמות בדויים בשבועון העירום האנרכיסטי של בעלה, נשר ליהק את נלי תגר, שהגיעה לתודעת הציבור בסרט 'אפס ביחסי אנוש', והתפרסמה בסדרות טלוויזיה, ובהן 'עספור' ו'האחיות המוצלחות שלי';
ג'וי ריגר שמוכרת מסדרות נוער, ומהסדרה הקומית 'ג'וני ואבירי הגליל', היא כאן האחות הצעירה והביישנית ספי, מוסיקאית קלאסית מחוננת, שחיה בירושלים תחת עיניהם החקרניות של הוריהן, ומחפשת את דרכה העצמאית בעולם המוסיקה, שנשלט בידי גברים.
ריגר, שהיתה נטולת השכלה מוסיקלית אף נדרשה לצורך התפקיד ללמוד נגינה על פסנתר ושירה אמנותית, ורכשה את הכישורים האלה באופן מרשים ומשכנע. נשר שרצה ללהק לתפקיד שחקנית ולא זמרת קלאסית מקצועית, הטיל את מלאכת הכשרתה המוסיקלית על מנצח המקהלות ישי שטקלר, שהבטיח 'עליי', וקיים.

.

.

.

נשר יודע גם לעצב סיפור
כשלצדו, המעצב האמנותי איתן לוי, מעצבת התלבושות ענבל שוקי, ומעצב הפסקול גיל תורן

כל סט בסרט מעוצב באופן מרהיב, נכון לתקופה, לאווירה ולהקשר
(כמה פריטי ריהוט בסט חמדתי לעצמי…)
וכל דמות בסרט מעוצבת, בין היתר, באמצעות התלבושות המאפיינות אותה.
דמותה של ננה, לבושה באוברולים ומעילים וחמושה במשקפיים מרהיבים, מהמיטב של התקופה;
ספי גם אם היא נועלת עקבים, לבושה כמו ילדה טובה;
אימן לבושה תמיד בבגדים בצבעי שנהב בהירים ונראית אלגנטית ושברירית

הפסקול הוא עונג טהור של מוסיקת מקהלות נפלאה
מבלי לדעת כמעט דבר על המוסיקה הזו, זכיתי להתענג על השירה, ועל המוסיקה המקורית מאת סיריל אופור, אלה מילך שריף ואבנר דורמן

.

*

.

'החטאים' הוא סיפור על אהבה וחושך, על פוסט טראומה, ועל הטראומה העצומה שחוללה אותה
על דור ראשון ודור שני למלחמה הנוראה ההיא, בתקופה שאירופה עדיין שסועה.
זהו סיפור על סודות שמתקלפים ומתגלים
שמתרחש בין ירושלים לתל-אביב ובין ווארשה שמאחורי מסך הברזל לבין ברלין המערבית
בין העולמות

'אני שונאת סודות' ננה אומרת לספי, אבל מהסודות האלה אין להן מפלט

בסיום הסרט מחיתי דמעות התרגשות
מהסיפור הנפלא שבמרכזו
וגם, ואולי אפילו יותר
מהחוויה האמנותית שהוא עורר בי

את הסרט הזה אלך לראות שוב

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

החטאים, מיום חמישי ה-1.12.16 בבתי הקולנוע

כל התמונות הן צילומי מסך מ- YouTube