פוסט בשיר…

בחורה עם מחשב נייד


בסבך שמעתי את נשימותיך
כפות ידיך החמות
עגלו אותי בחיבוק דם
להיות כפפה בקשתי
לשמר את החום כשתלך
ואהיה בחיי והמילים יתכווצו
לשיר סדוק
נגיעה אחת,אין לאף אחד,גם לא לשמש
יד חמה כלכך
אתה בי,בשורה אחת
מזמן לא נגעו בי ככה
בתלתלי עצבת כסופה
האור בזריחה יודע על השקיעה
והאמצע נושם
כשכף ידך גדולה,חמה ועוטפת
מקלפת בי שכבה ועוד שכבה
הלב עירום
כל השקט בכף היד
הרגע הזה.פחדתי
התמכרתי.צללתי בים האסור עד
הכתף שלך שנשברה
השמיים היו רטובים
הרגע ההוא
כל השנים נוכח
הרגע בו הלב
שכב מדמם על
השלחן הקר
הרגע בו בכיתי את
האובדן של הילדה הזאת ואת האחרת
שלא תהיה בי עוד
הרגע ההוא
ידעתי
הרגע הזה
השמיים משילים עורם לנגד עיני
משתנים
החיבוק שלך מכיל אותי
את הדמעות שומרת אני לעצמי

נעמי ניר הוברמן
גדלתי בהרצליה,שדות ירוקים,שעות בים.ציירת.בוגרת המדרשה לאמנות ברמת השרון.מצלמת,כותבת,רוקדת,משחקת,אוהבת בוכה וצוחקת.נשואה ואמא לשלושה בנים וכלב. מטפלת בהילינג ושיאצו,מטיילת בעולם כמה שרק אפשר