בימים האחרונים יש תופעה ברשתות החברתיות סביב הנושא של הטרדות מיניות. למי שלא מכיר, הכל התחיל בעקבות התפוצצות הסיפור על המפיק ההוליוודי שהטריד מינית נשים רבות במשך עשרות שנים. כעת, נשים מכל העולם מפרסמות את הכיתוב "גם אני" (#Metoo) כהודעה על כך שגם הן עברו הטרדה מינית. חלקן גם הוסיפו תיאורים של ההטרדות שעברו. כך, מצאתי את עצמי קורא תיאורים רבים של הטרדות מיניות, חלקן שנכתבו על ידי נשים שאני מכיר באופן אישי וחלקן לא. הבולט מבין הסיפורים היה של הדוגמנית מעיין קרת שסיפרה על כך שנאנסה מספר רב של פעמים במהלך חייה. רבים קראו לה אמיצה על כך ששיתפה את הזוועות שעברה. לדעתי היא ממש לא אמיצה וזאת מסיבה אחת פשוטה: אין לה במה להתבייש. מי שצריך להתבייש הם הגברים. לא רק אותם חיות אדם שביצעו את המעשים, אלא כל המין הגברי.
חברה שלי בפייסבוק פרסמה סטטוס של "גם אני" היום בתוספת השאלה "מה עכשיו"? שאלה מצוינת. אני חושב שלפני שנוכל לענות על השאלה הזאת צריך להכיר בעובדה פשוטה: אני מחזיק בדעה שרוב הגברים בעולם, בשלב כזה או אחר של חייהם, הטרידו מינית נשים. כן, כן, רוב הגברים בעולם. למען הסר ספק, לצערי הרב, אני מכניס גם את עצמי לסטטיסטיקה הזאת. הבעיה הגדולה במה שעכשיו הצהרתי הינה שרובם של הגברים הללו בכלל לא מודעים לכך שהם הטרידו. חלקם חושבים שמה שהם עושים ואומרים זה לגיטימי, פלירטוט תמים. לא בטוח שהנשים שסביבם יסכימו. אני מחשיב את עצמי לאדם שמכבד נשים. אני בעד שוויון מוחלט בין גברים ונשים, הן בזכויות והן בחובות. אני כמעט ברמה של "שומר נגיעה" עם כל הנשים חוץ מאשתי ולא מטעמי דת. יחד עם זאת, יש לא מעט דברים שעשיתי במהלך החיים שלי שקשורים לנשים שאני מתבייש בהם. לא כפיתי את עצמי על אף אחת, לא שלחתי תמונות לא רצויות ולא הצעתי הצעות מגונות לאף אחת, אבל עדיין.
גברים צריכים להבין שהטרדה מינית הינה דבר גדול ומופשט. זה לא רק אונס, שליחת תמונות של איבר המין שלך או הצעות מגונות למישהי שממש לא מעוניינת. להלן כמה דוגמאות של גברים שאני מכיר שממש לא שמים לב שהם מטרידים מינית:
יש לי חבר יווני שאני מכיר כבר כמה שנים. הבחור אוהב נשים, מפלרטט עם כולן ויש לו צ'ארם. פעמים רבות בקבוצה שאנחנו חברים בה בפייסבוק ראיתי אותו כותב הערות בעלות אופי מיני, לפעמים בכללי ולפעמים לנשים ספציפיות. לא משהו בוטה או משהו מגונה, אבל עדיין. רוב הנשים בקבוצה משתפות פעולה ואפילו מוחמאות (רבות מכירות אותו באופן אישי ורבות רוצות לפגוש אותו), אבל אני לפעמים מרגיש לא בנח כאשר אני קורא את הדברים. היום ראיתי שהוא הגיב לבחורה שפרסמה בקבוצה סטטוס של "גם אני". הוא היה בהלם מהיקף התופעה, התנצל בשם הגברים שהן עוברות את זה וגינה גברים שפועלים כך. הוא בכלל לא מודע לכך שיש נשים שעלולות לפרש את ההערות שלו כהטרדה. מההיכרות שלי איתו, אין לי ספק שהוא לא מתכוון להטריד אף אחת והכל מבחינתו זה פלירטוטים תמימים, אבל עדיין.
דוגמא נוספת הינה בחור שאני עובד איתו. יש לו נטייה לקרוא לכל הנשים שעובדות איתנו כינויים כגון "יפה שלי", "חמודה", "אישה יפה" וכדומה. רבות מוחמאות וחלקן מסמיקות. יש לציין שגם לי הוא קורא לפעמים "יָפֶה שלי". הערות תמימות בלי כוונות נסתרות, אבל עדיין.
עכשיו חזרה לשאלתה של חברתי בפייסבוק: "מה עכשיו?". תשובתי מתחלקת לשתיים:
1) הבת שלי היום בת 4. ילדה שמחה, חייכנית ואוהבת. לפעמים יותר מדי. לפני חודשיים בערך היא נתנה חיבוק לאיש שמחלק את העיתון בבוקר. כאשר אמא שלה אמרה לה משהו, הילדה ענתה שהוא חבר שלה. אנחנו אכן מלמדים את הילדים שלנו לשים לב לנותני שירות, להגיד בוקר טוב, לומר תודה ועוד, אבל מיותר לציין שהילדה עברה באותו היום שיחה שבה הבהרנו מי מותר לה לחבק ומי לא. קשה לי להגיד את זה, אבל אין לי ספק שמתישהו בעתיד הילדה הקטנה, החייכנית והאוהבת הזאת תעבור הטרדה מינית. לאו דווקא משהו פיזי או חמור, אבל עדיין. המחשבה הזאת מפחידה אותי כמובן. אפילו משתקת אותי מרוב פחד לפעמים. התשובה שלי לשאלתה של חברתי היא שחייבים ללמד את הבנות שלנו איך להגיב כאשר הן מוטרדות. בראש ובראשונה, הן לא צריכות להתבייש. לא משנה מה את לובשת, איך את נראית או איך את מדברת, הגוף שלך הוא שלך ולאף אחד אין זכות לעשות משהו שגורם לך להרגיש לא בנוח – לא פיזי ולא מילולי. אנחנו צריכים לגדל נשים עצמאיות וחזקות שלא מפחדות לבעוט למטרידן בביצים אם צריך, לרסס אותו בגז פלפל, להתלונן במשטרה או כל דבר אחר שיבהיר לסביבה שאת האחראית הבלעדית לגוף שלך.
יש לי ילד בן 7. גם הוא שמח וחייכן. ילד גבוה, בלונדיני ויפה. ילד מיוחד. כמו שאני מפחד שהבת שלי תעבור בעתיד הטרדה מינית, אני חושש גם שביום מן הימים הבן שלי יטריד מינית. זו יכולה להיות הערה שלא במקום למישהי בכיתה, נגיעה כאילו תמימה או חלילה וחס משהו חמור יותר. היום הילד מאוד מכבד בנות, מתחבר אליהן בטבעיות וכובש את לבבות המורות והאימהות. אבל עדיין. אנחנו חיים בעולם (ובמדינה) מפוצץ בטסטוסטרון. בכל הנוגע למין הנשי, גברים הם חיות. השאלה היחידה היא עד כמה אתה מרסן את עצמך. התשובה שלי כאן לשאלתה של חברתי היא שחייבים ללמד את הבנים שלנו לכבד את הנשים שסביבם. אין לגעת באף אישה ללא רשות. אם אישה אומרת לך שהיא לא מעוניינת, אז היא לא משחקת אותה "קשה להשגה". אם אישה לא עונה לחיזורים שלך זה לא הופך אותה לבת זונה או לשרמוטה. לפני שאתה אומר/עושה משהו למישהי, תחשוב איך היית מגיב אם היו עושים את זה לאחותך או לאמא שלך.
2) גברים צריכים להתחיל לקחת אחריות על המעשים שלהם. מסתבר שבימים האחרונים החלה גרסה גברית לכיתוב של #metoo. גברים מעלים פוסט עם הכיתוב #ihave (עשיתי) עם תיאור של מה שהם עשו. העליתי פוסט גם שם.
כל היום השיר של הדג נחש היה לי בראש – "אף אחד". זוכרים אותו? אם אתם בכלל לא מכירים או לא זוכרים, הנה הקישור לקליפ. קראתי היום את המילים ואצטט את הבית האחרון:
"גם אני צעקתי "נטחנת!" מהאוטובוס
הסתכלתי על נשים וראיתי רק כוס
וזה היה לי מגניב אבל אז הייתי זבל
ויתכן שזה נראה כמו לאחוז בשני צידי החבל
אבל הגולם כבר מזמן קם על היוצר
מי שמציק הוא סוטה לא שובב לא ממזר
מי שמתעלל או מכה דחוף למאסר עולם
גם אם הוא ח"כ או שדרן או כדורגלן"
וואלה, מבינים עניין החבר'ה הירושלמים האלה…
מה עכשיו? להפסיק להאשים את הנשים על כך שהוטרדו. זה לא קשור לאיך היא לבושה, מתנהגת או מדברת. זה קשור לזה שיש גברים שהם חיות שלא יודעים לרסן את עצמם. עכשיו, בואו נחנך את הבנים שלנו להיות בני אדם ולא חיות. עכשיו, בואו נחנך את הבנות שלנו מצד אחד לא לפחד, אבל מצד שני שידעו להגן על עצמן, בתקווה שלא יצטרכו.