יום אחד התחלנו לדבר. "ככה סתם". out of nowhere.
חמש? עשר שנים? אנחנו חברים בפייסבוק כאילו מאז ומתמיד. אבל בעידן הרשת המחברת, אנשים יודעים להיות לא נגישים זה לזה. עטופים בעטיפות של תדמית, ותמונות, והנחות יסוד, ולחיצות של לייקים בלי תוכן. כשהייתי נתקל בה בפייס חשבתי שהיא סוג של טבלית אמביציה ניהולית נטולת כל מוטיבציה לענייני רוח או רגש. התמונה שלה שידרה לי "אל תיגע" והפרופיל שלה תמיד אמר לי "מוקפת בעולמי הפרטי, המשך הלאה". המשכתי הלאה, כמו שרובנו עושים רוב הזמן, מתקיימים במקביל לזולתנו.
ואז יום אחד פוסט שלי שנגע בה, והיא שולחת לי הודעה שיש בה מן הזהירות וההיפתחות כאחת: היי חבר פייסבוק ותיק… זה יישמע לך מוזר אבל משהו בי אומר לי שאתה הבנאדם שאני הכי צריכה להתייעץ איתו עכשיו. זו תהיה חוצפה לבקש שנשוחח?
אני משיב לה בדלת פתוחה וסקרנית, והיא פורשת בפניי משבר זוגיות, או לא בדיוק משבר, יותר כמו הזדמנות, אבל אתגר רציני. משהו שמטלטל את עולמם בימים האלה. במהלך יום יומיים אנחנו בפינג פונג של הודעות בשעות שונות. במקביל לשיח הקונקרטי על "הבעיה" שבנוגע אליה פנתה אליי, נשזרת בשיחה שגרת היום הפשוטה של שנינו: תכף אני נכנס לטיפול, אכתוב לך אחר כך… | אני בדיוק אוספת את הילדה… | תראי איזה צירוף מקרים, בדיוק שמעתי מחבר ש… | …הוא חזר הביתה ושוחחנו, שיתפתי אותו ב…. | בוקר טוב, עם הקפה של הבוקר… איך הסתיימה השיחה אתמול?
ומשני זרים מרוחקים ומנומסים אנחנו מגלגלים שיחה נטולת פילטרים. חומות וירטואליות של שנים מתאדות בלי טקס או דרמה. פשוט היו ואינן.
הימים חולפים להם, היא והוא עושים יופי של התמודדות עם המצב המורכב אליו נקלעו, היא ואני ממשיכים להחליף מדי פעם הודעות. אחרי עוד כמה שבועות היא שולחת לי יום אחד הודעה: תגיד, אני יכולה לשאול משהו ממש לא "פוליטיקלי קורקט"? אני צוחק וכותב לה שפוליטיקלי קורקט קצת מאוחר מדי בינינו. היא משיבה בסמיילי ושואלת שאלה מאוד אישית על גבולות בעיסוי האירוטי. כשהתשובה שלי מסדרת לה את הראש היא כותבת: אוקיי, תשמע, אני חושבת על זה כבר כמה זמן… אתמול גם שוחחתי איתו על זה כי כמו שאתה יודע אנחנו בקטע של לשתף ולא להסתיר… אני רוצה לבוא אלייך לעיסוי ארוטי. הוא אגב לגמרי מפרגן ואפילו קצת מתרגש נראה לי, אבל היה לו חשוב לדעת שזה באמת נשאר עם גבולות ולכן שאלתי…
to make a long story short…
יש לי חברה מיוחדת, שהיא גם לקוחה, שלפני כמה חודשים היתה לא יותר משם ותמונה לא נגישים בפייסבוק, או כמו שאני צוחק איתה מאז העיסוי:
אנחנו "פוליטיקלי קונקט".
מעניין כמה מאיתנו חווים את השיפטינג הזה בין זרות מוחלטת ברשת לבין חיבור בין אישי, ואני לא מדבר על רומן או על סטוץ, אלא פשוט על התעוזה לחצות את מימד הזרות ולהתחבר.
** אתמול קיבלתי תגובה מאוד מעניינת ויפה מקוראת שנתקלה בפוסט על החיבור בין עונג ומיטת העיסוי וסיפרה לי על עוד מקרה מעניין שמאתגר את הגבולות בין מטפל ומטופלת, וגם כאן הפוליטיקלי קורקט עמד למבחן. יש את הקול הפורמלי, זה שמדבר על מה נכון ומה לא נכון בסיטואציה, ויש את שירת הגוף שלה שממש ביקש להתחבר לעונג. אפשר לחזור ולקרוא את הפוסט המקורי אם עניינתי, ואפשר להמשיך לשלוח אליי תגובות וסיפורים על "חציית גבולות" בעיסוי והאם זה נחווה כמשהו טוב או משהו רע. כך או כך אני מזכיר – ככל שזה נוגע לעיסוי האירוטי הגבולות שונים מבעיסוי רגיל והתחום האפור הופך ממילא לבן, ובהסכמה מראש. מה שבטוח, הפוליטיקלי קורקט נשאר מחוץ לדלת… הכבוד והרגישות לעומת זאת – תמיד בפנים.
058-4472766
