פוגעים ובורחים

זו מתקפה דמוקרטית. כולנו שווים בפני התוקפים. חלקם תוקפים ובורחים. שדה קטל.

בחורה עם מחשב נייד

בסוף השבוע, נהרג בתאונת פגע וברח מזעזעת גבר צעיר. הוא היה בן 42  במותו. נשוי לעורכת דין דנית חשין, שעובדת במשרד הרווחה. אבא לשלושה ילדים קטנים: אופיר בת 12, איתמר בן 8  ורעות בת 7 . האיש נהרג בכביש. הוא מת בייסורים לאחר מכה מרכב וגרירה על הכביש. הנהג הפוגע – ברח. בעת כתיבת שורות אלה, הסגיר עצמו הנהג למשטרה.

עוד כמה פרטים על האיש שנהרג. שמו שניאור חשין, הוא היה חבר נאמן ואהוד על חבריו, עבד קשה לפרנס את משפחתו והקים חברה פעילה ומספר סטרט-אפים. היה אבא מסור ואוהב וחבר למאות אנשים, היה לו בית פתוח והוא אהב לארגן מסיבות לחבר'ה. היה ספורטאי בנשמה ואהב את ספורט האקסטרים, השתתף בתחרויות בארץ ובחו"ל. חברים הזהירו אותו מהכבישים בישראל שלא ירכב כאן – הוא התעקש ושילם בחייו.

עוד פרט מצמרר על ההרוג: הוא בנו של שופט בית המשפט העליון מישאל חשין. להלן קטע מתוך  פסק דין שנתן אביו לגבי תאונה מחרידה שהתרחשה בכבישי הארץ, לפני שמונה שנים. בתאונה זו  נדרס למוות שוטר בתאונת פגע וברח:

השופט חשין: "מעשהו זה של הנוהג הבורח, פוגע בשורשי הסולידאריות החברתית והאישית המינימאלית לקיומה של חברה תקינה".

"העבירה של הפקרה אחרי פגיעה, עבירה קשה ומכוערת היא. הנוהג ברכב שהיה מעורב בתאונה נס על נפשו ומותיר את הנפגע מאחוריו מתפתל בייסוריו ואין מושיע". הוסיף השופט

שניאור חשין, זכרו לברכה, הוא  לא הראשון, ולמרבה הצער, גם לא האחרון שמאבד את חייו בכבישי ישראל רוויי הדם. צירוף המילים "הקטל בכבישים" הפך לקלישאה. כמו נושאים אחרים, הוא לא בדיוק על האג'נדה הממשלתית. האמת היא, שלא ברור מה על האג'נדה הממשלתית חוץ מהאיום האיראני והאיום כללי על "שלומנו וביטחוננו" מבית המדרש הפרנואידי של ביבי (קופירייטר של "הם מ-פ-ח-ד-י-ם").

האיום הפנימי, שהוא זה שעלול לפורר אותנו – נדחק לקרן זווית. מכסימום עושים כמה פעולות יחצ"ניות ואיזה קמפיין או שניים, אבל לא עבודה אמיתית. יש בין הגולשות וגולשים שכותבים לי "אנחנו לא יודעים", "אנחנו לא מבינים" ו"אנחנו לא רואים את התמונה הגדולה". בתמימותם, הם חושבים שמי שמכונים "מנהיגים" שם למעלה, רואים, מבינים ויודעים מה שהם עושים. אז זהו-  שלא. הם לא עושים את העבודה שלשמה נבחרו. הם מפקירים אותנו בכל החזיתות.

הקטל בכבישים הוא דמוקרטי. זה לא כמו הפיגועים באוטובוסים שפגעו בעיקר בעובדים זרים ובפועלים קשי יום (היו גם כמה פיגועים בבתי קפה שפגעו בבורגנות הישראלית)  זה גם לא כמו בעיות כלכליות-חברתיות אחרות שפוגעות באוכלוסיות מסוימות.  הטרור על הכביש, פוגע בכולם ללא הבדל דת, גזע, מין וגיל וגם לא מעמד סוציו-אקונומי.

אנחנו מדחיקים את הסכנה היומיומית הזו, אליה אנחנו חשופים. רוב האנשים לוקים בתסמונת  ה"לי זה לא יקרה" כי זה מגונן. אחרת היינו בחרדה תמידית. פה ושם אנחנו נחשפים באופן אישי למוות אלים בכביש ומתחלחלים. פה בן של חברים שהתרסק אל מותו באופנוע, שם חבר שעבד עם הבן במלצרות, ששוכב במצב של "צמח" בבית לווינישטיין ושם נערה צעירה שנמרחה על הכביש ומתה בעת מסע צעירים בטרקטורונים.  אנחנו מתחלחלים, אבל חוסר האונים, גורם לנו להדחיק, להיכנס למכונית, להתניע ולעלות לזירת הקטל היומיומית הזו.

אני קוראת לממשלה ולכנסת להעלות את הטבח הזה לראש סדר העדיפויות. לשפר את התחבורה הציבורית שיפור משמעותי ולהפסיק עם הסחבת  של הרכבות הקלות, רכבת ישראל עם לוחות הזמנים הלא ידידותית (ראו בלוג: ניסיתי להיות ירוקה ) והתכניות הנצחיות לרכבת תחתית בתל אביב, לשפר את התשתיות, להעניש בחומרה יתירה נהגים עבריינים (רבים מהם רוצחים עם הרישיון. הם מסתובבים חופשיים על הכביש עם רישיון נהיגה שלצידו תיק מלא בהרשעות על עבירות תנועה קשות. עם הסגרתו של הנהג שדרס את חשין, טל מור שמו, מתברר שגם הוא מוכר למשטרה עם תיק של אלימות נגד שוטרים עבירות סמים והוא נהג אחרי בילוי בפאב. לדבריו לא היה שתוי ). להורים: שימו לב שהצעירים נוהגים בצורה אחראית ולא שותים אלכוהול לפני, ולמערכת החינוך לתת דגש על הנושא.


אורית בראון אגמי
בלוגרית פעילה ובועטת. היתה עיתונאית שלושה עשורים. היום מלמדת ילדים ביפו ובשכונת התקווה תקשורת ואקטואליה.