פגע וברח סטייל תל אביב – קובנה שמן זית וזעתר ליאור שרף

היו לי תוכניות אחרות לבלוג של השבוע, בחיי. סופ"ש אחרון לפני יום ההולדת, היה לי כבר הכול כתוב וערוך, ואז זה קרה. ביום שני נפלתי שוב לשפעת שכנראה לא עזבה אחרי שבועיים שהלכה וחזרה. החום הגבוה חזר לו, שוב חוסר קול מוחלט, צינון, אף גדוש והשיעול הקשה. הפעם באמת נפלתי למשכב.

אני לא באמת יודעת להיות חולה, וכמו גבר גם אני מתחילה לכתוב את ההוראות המדויקות למסע הלוויה שלי שכוללות צ'ייסר פיג' (אני אוהבת מתוק) וגיטרה חשמלית שמנגנת את HIGHWAY TO HELL של AC/DC. ככה זה כשאני מאבדת את השליטה על חיי. אבל זה לא הסיפור. אני כבר מגיעה לעיקר.

הדבר הנעים במחלה היא גמילות החסדים ומצוות ביקור חולים. אז הבית הפך להיות טיילת של חברים וחברות שהגיעו לבקר, למלא מצוות ביקור חולים והביאו עימם את הפניצילין היהודי.

ביום רביעי – שימו לב יומיים כבר במיטה – הגיעה חברה ששאלה אותי שאלה מוזרה-חייבת לצרף ציטוט: "נטע-לי את יודעת שאסור לנהוג ללא מראה בצד שמאל?"

אני מסתכלת עליה בעיניים פעורות- ותאמינו לי זה היה קשה הראש מתפוצץ לי!
"על מה מדברת ? הרכב לא זז כבר שלושה ימים הוא בחנייה"
"כן ללא מראה".
אני מתלבשת במעיל עבה וכובע גרב, כאילו אנחנו מינימום באלסקה. אצה רצה אל הרכב ו"אוי אני מתה עכשיו בוודאות !!!" מישהו פגע לי ברכב, שפשף (ולא קלות) את צידו, הוריד את המראה לקינוח ונסע. בטח שלא השאיר פתק ובטח לא מספר טלפון. כשאני שואלת את שומר בית הספר שמולו הרכב חונה – הוא אומר לי "כן הוא נסע מהר."

אז אין מצלמה ואם יש, לפי בדיקותיי בעירייה או במשטרה לאף אחד לא ידוע עליה. כן, זה לא חיי אדם, ואני לא אדם מפורסם שאם המשטרה תחקור ותגלה את העניין זה לא יפורסם בחדשות או בתוכנית כלשהי, כך שאין מניע לבדוק ולחקור את העניין וזו בעיה שלי בלבד.

את אף אחד זה לא מעניין שאם אפעיל ביטוח בשנה הבאה הפרמיה שלי תהיה תתייקר. בואו רק נדייק שאם הפקחים באזורי היו אוכפים את החוק כמו שצריך, אולי היה לבעל הרכב יותר מקום בכביש לעבור ואולי הוא היה חס על המראה ועל הרכב שלי. אבל יותר מכל, למה שיהיה בן אדם למה שישאיר פרטים, טלפון או לפחות פתק סליחה? הרי זה מעשה אנושי. חס וחסה.

תודה לך מי שלא תהיה ששיפרת את מצב רוחי במחלה. תודה לך על השעות שבזבזתי ללא קול ומעט האנרגיות בחיפוש הטלפון. תודה לך על שעות עבודה שלא יחזרו, כי כרגע אני חולה והרכב יצטרך להיכנס למוסך. תודה לך על השעות שאהיה בעבודה ולא אוכל להשתמש ברכב, או שבעצם הרסת לי גם ימי עבודה. תודה לך על הכסף שאצטרך לשלם על הנזק שגרמת לי לרכוש, וכנראה שאתה תעשה את זה עוד מספר פעמים. בעצם, לבטח כנראה שכבר עשית. אני לא אאחל לך משהו כזה או אחר, אני מקווה שרק הבא בתור שתעשה לו את זה כן יצליח לתפוס אותך והתשלום שלך יהיה גבוה ביותר.

קובנה שמן זית וזעתר – ליאור שרף

מצרכים: סיר קובנה 22 ס"מ.

ק"ג קמח.

50 גרם שמרים טריים. (שקית של שמרית)

60 גרם סוכר. (רבע כוס)

20 גרם מלח. (שתי כפות שטוחות)

80 גרם שמן זית. (רבע כוס)

600 מ"ל מים פושרים. (שתי כוסות וחצי)

זעתר טרי (קטפתי מהאדנית שלי על זעתר טרי מעשרה גבעולים בערך)

100 גרם חמאה רכה מאוד

ושמן זית לפתיחת הבצק.

אופן ההכנה :

במיקסר עם וו לישה מכניסים קמח, שמרים ומערבבים, שופכים פנימה סוכר ומלח ומערבבים יוצקים את המים והשמן ולשים כ – 10 דקות לערך הבצק מתגבש לבצק רך וחלק.

מורידים לשיש מקומח מכדררים לכדור מניחים בקערה משומנת לשעתיים התפחה או הכפלת הנפח.

עם אגרוף מוציאים את אוויר מהבצק, מחלקים הבצק לשישה כדורים שווים.

כל כדור אני פותח עם ידיים משומנות בשמן זית על משטח עבודה משומן (פותח כל כדור ממש כמו מופלטה למרות שקובנה תימני אני עדיין מרוקאי) פותח למלבן דק דק בעובי של בין מופלטה למלווח עם היד אני מורח חמאה רכה על הבצק הפתוח מפזר עלי זעתר.

מקפל את המלבן צלע ארוכה עד החצי והצלע הנוספת מעל החצי המקופל כך שקבלתי מלבן צר וארוך, את המלבן הצר והארוך אני מגלגל לרולדה.

בסיר קובנה אני גוזר נייר אפייה בקוטר התחתית ומניח, משמן היטב את תחתית הסיר, דפנות ומכסה בשמן זית או חמאה.

את הרולדות שיצרתי אני מסדר בתוך הסיר כמו בתמונה.