פגישה עם החיים

בחורה עם מחשב נייד

לרגל חגיגות אמצע החופש הגדול, קבעתי עם אחת מחברותי למסע שאבוא להתארח בקיבוצה לסוף שבוע ארוך. החלפנו דירות עם משפחה אחרת ונסענו על טפנו, מיטלטלנו ואהבתנו הניצחית אל עבר הכנרת. הכל הנתנהל למופת – הילדים שמחו בחלקם ומיד שאלו איך אפשר לעזור. הפורת עזרה לנארוטו בשעורים שהוא הביא איתו,  הנארוטו צייר לפורת ציורים. אב הבית הפסיק לעשן לרגל הנסיעה ואני עמדתי במטבח רחב הידיים של הקולגות הקיבוציות וחבצתי פאי ריבס ודומדמניות.

אז זהו. ששיקרתי.

רבנו בלי הפסקה, הילדים עיצבנו והתלוננו, לא מצאנו כלום במטבח הזר, והכנרת, אוי כנרת שלי, נראית כמו מדמנה זרועה בעטיפות מזון וערסים. הנחמה היחידה שלי, חוץ מהידיעה שתיכף חוזרים הביתה, ומהפגישה עם החברה, היתה הספר "פגישה עם החיים" של ססליה אהרן שקיבלתי מסלונה. בהתחלה חששתי למראה שם המחברת, שמדובר בעוד רומן קלוקל של חרדית או חרדית לשעבר המספרת על חייהם של צדיקים ואהבתם לבתולות (או לבחורי ישיבה, ברוח הימים האלה), אבל די מהר התגלה לי ספר מענג על בחורה אירית צעירה שמנהלת את כל חייה בעזרת שקרים. כך היא מספרת לחבריה שהיא זאת שעזבה את בן זוגה האטרקטיבי, או שהיא התפטרה בעבודתה בגלל ענינים אקולוגיים עקרונים. לאט לאט היא טווה רשת של שקרים שהיא כבר לא מסוגלת לפרום. חבריה שונאים אותה כי לכאורה היא פגעה בחבר שלהם. אבא שלה כועס עליה שהיא עזבה עבודה אטרקטיבית. הגיבורה מתחפרת בביתה הזעיר ונתקעת בחיי שגרה בודדים ומשעממים, עד שהחיים שלה קובע איתה פגישה ומתחיל לנסות לעשות סדר.

גמרתי את הספר בשלושה ימים, בעודי שוכבת על מיטת נוער עם מצעים של מכבי חיפה (לפלצותם של בני ביתי אוהדי הפועל תל אביב). מאז אני לא מפסיקה לחשוב מה היה אומר לי החיים שלי אם הייתי פוגשת אותו.

חוץ מזה:

התחלתי את "אל הפינה האפלה ביותר" אבל הוא היה לי מלחיץ מדי. סיפור מתח שמדלג ושמשתרע על שלוש שנים שונות מכניס אותי גם ככה לחוסר שקט ולרגשי נחיתות. כשבאיזה שהוא שלב הבנתי שהגיבורה בעלת ההפרעה הטורדנית כפייתית עומדת לגמור לא טוב, ושאני לא אשן כל החופשה מרוב לחץ – ירדתי ממנו.

ובמקביל אני קוראת שוב את "דזירה" שהטבטונית שלחה לפורת לרגל זה שהיא למדה על נפוליאון בבית הספר. הטבטונית טוענת שמהספר אפשר להבין יותר על התקופה מאשר בקריאה בספרי לימוד. אני מסכימה איתה, רק תוהה איך אפשר לצלוח בגיל 14 כל כך הרבה עמודים של פרוט התארים והטקסים שעוברים הגיבורים. ובכל זאת אני ממשיכה, אז כנראה שבתור "ספר של לפני השינה " הוא עושה את העבודה.

ועכשיו, אני מאתגרת אתכם – איזה ספר קראתם בשנה האחרונה וממש התגעגעתם אליו כשהייתם חייבים לעזוב אותו בשביל כל מני דברים שוליים כמו עבודה או סתם חיים?