פאתוס מאתוס

כשמודיעים לך שאת צריך לפנות את הבית כי האש קרבה והולכת, מה תיקחי איתך?

בחורה עם מחשב נייד

כשמודיעים לך שאת צריך לפנות את הבית כי האש קרבה והולכת, מה תיקחי איתך?

זו לא שאלה היפותטית.

כשברחתי מהבית לפני יומיים לאחר שלהבות הדליקה הגיעו כמעט לפתח ביתי,  זה מה שעבר לי בראש. חטפתי את תרמיל הגב הקטן שבו יש לי דרך קבע ציוד לנסיעות קצרות, זרקתי פנימה את הביגוד מיום אמש שהיה מוטל על המיטה ואת מחברת כתיבת הבקר שלי שהייתה מונחת על השולחן וטסתי לרכב. לא היה לי זמן לחשוב יותר מידי.

ואשת לוט, האם גם לה עבר בראש מה היא רוצה לקחת איתה לפני שאש וגפרית ירדו מהשמיים לשרוף את ביתה?

לי לפחות הייתה תקווה שהבית לא יישרף. היא ידעה בוודאות שלא יהיה לה לאן לחזור.

אבל זו לא הייתה השאלה ששחקני קבוצת פאתוס מאתוס בחרו להתמקד בה כשחקרו דרך משחק-מדרש את הסיפור של אשת לוט או "הצדיקה מסדום" כפי שכינו אותה.

למה "צדיקה"? כי  בקריאה שלהם  ההחלטה שלה להסתובב ולהביט אחורה הייתה החלטה של מחאה, אקט של "מרטיר".

זה קרה בחלק האחרון, בשעה הרביעית של הערב  שבו קבוצת יוצרים הפנתה זרקור אל 4 נשים ללא שם בתנ"ך:

בעלת האוב, בת יפתח, פילגש בגבעה ואשת לוט.

5402

העייפות אז הכריעה אותי ולכן אני בוחרת להתמקד בחלק הראשון של הערב.

אקדים ואומר שכל מה שקשור לסיפורי התורה ולמדרשים, מרתק אותי. כמי שמנחה ביבליו דרמה (פסיכודרמה של סיפור מקראי) אני סקרנית לפגוש זוויות ראייה חדשות לסיפורים עתיקים.

המופע של פאתוס-מאתוס שהועלה באלמא במוצאי שבת היה מופע יוצא דופן וייחודי, שעסק במדרש בפעולה תוך שיתוף  אינטראקטיבי של הקהל, באמצעות כמה מדיומים: משחק, שיחה, מצגות על גבי מסכי ענק, הרצאות ולימוד.

בעודנו מצפים בפואייה לתחילת המופע , נכנסה דמות מעוטרת קרניים (הילה להב) פוסעת בתנועות ריקוד ומחללת בחליל, ובאופן מיתי כמעט כל הקהל התחיל לנוע אחריה, כמו אחרי החלילן מהמלין.  הובלנו באיטיות אל האולם שם נחשפה לעינינו תפאורה רבת רושם  במרכז החדר. ביתה של בעלת האוב: מיסוך עשן, מטוטלות בגדלים ובצבעים שונים שירדו מהתקרה מעל תמונות אש שהוצגו על מסכים קטנים .

4348

הקהל ישב סביב שולחנות כשלפתע אחת השחקניות (מיכל וינברג) שמסתבר שישבו בינינו, פתחה במונולוג.

5490

"לפתוח או לא לפתוח "את דלת ביתי למלך שאול,שהכרית את האובות והיידעונים מהארץ ?האם ימית אותי או יחיה אותי ובמיוחד כשהמסר שהוא עומד לקבל הוא "מחר תמות! " ? מי יודע מה עבר בראשה..

האם בעלת האוב היא מכשפה?  ומה היחס שלנו אל מכשפות?

האם כיום היינו מכנים אותה אחרת? (שמאנית? מתקשרת? רואה רוחית?)

ואז היו הפעלות שונות של הקהל. איתי ישבה מי שבנתה את התפאורה והיא עבדה איתנו על יצירת מטוטלות ולימדה אותנו להשתמש בן. לשאול שאלות ולקבל תשובות..

הקטע הבא נפתח עם סיפור בת יפתח שאותי ריגש בעצמתו באופן מיוחד. הפעילויות שלפני המייצג כללו לשמוע הרצאה על אלימות נגד נשים, ללמוד מדרש על בת יפתח ולשמוע להקה מוסיקלית.

כשחזרתי  לאולם אחרי לימוד המדרש הייתה על הבמה את השחקנית זהר מידן ששיתפה אותנו את הקהל איך זה היה עבורה כילדה קטנה לצפות לאביה שחזר ממילואים או מהמלחמה… אט אט , תוך שהיא מכה חרישית בתוף להמחיש את דפיקות ליבה הנרגשות בסיטואציה, היא עברה לדקלום של הטקסט התנכי .  היא חזרה על הטקסט שוב ושוב ובכל פעם בדינאמיקה שונה, מהירה ואנרגטית יותר, תוך שהיא מלווה את עצמה בשינוי דינאמי של התיפוף וסיימה את ה"דיקלום" חסרת נשימה , כמעט בלי יכולת לדבר יותר, וזה בדיוק מה שהיא גרמה לי להרגיש. היא הצליחה להביא אותי לריגוש עמוק ואכסטטי שלאחריו לא רציתי יותר המשך.מבחינתי זה היה שיא הערב!

זוהר מיידן_בת יפתח

ולכן אני בוחרת לסיים את הפוסט שלי כאן, למרות שהערב לא הסתיים כאן והמשיך בסיפור על "פילגש בגבעה", סיפור אלים על אונס קבוצתי בתנ"ך שנחסך מתכנית הלימודים.

מנקודת מבט של קהל אוהד שיש לי, הייתי מעדיפה וממליצה שהערב יהיה קצר יותר, כי השולחן היה כל כך עשיר, והמנות כל כך מעניינות ומיוחדות, אבל כמה אפשר לאכול בבת אחת?

5949

תודות על החוויה הייחודית:

לבימאית והמנהלת האמנותית: לילך דקל-אבנרי

לדרמטורגים: מאיה ערד-יסעור(מחזאית) ויותם יזרעאלי(חוקר הדתות)

לעיצוב החלל: ליהי חן

למוסיקאית ואמנית הסאונד: דגנית אלקיים

לצלמת: שחף דקל (הצילום של זוהר מידן של אורי לוויסון)

 

וסליחה עם מי שלא הזכרתי את שמו..

תוכלו למצוא אינפורמציה נוספת בדף הקבוצה:https://www.facebook.com/pathos.mathos.company/