עת לנוח

אפילו "ג'מילה אלקטריק" (השואב הרובוטי שלי) יודעת לחזור אל נקודת הטעינה שלה בסיום שאיבת הבית. מי אנחנו שמתיימרים להפעיל את עצמנו ללא הטענה?!

בחורה עם מחשב נייד

freidy

אני שונאת לנוח,

אני בכלל לא יודעת לנוח…

בתחילת דרכי היתי צריכה להכריח את עצמי למדוט,

היום אני מכורה למדיטציות,

לא פעם בתי הקטנה נאלצת להזכיר לי שהיא רעבה כי אני משוטטת לי ברחבי הספרייה הקוסמית,

אבל מנוחה??

סתם לשכב במיטה ולא לעשות כלום??

זה גורם לי עקצוצים בגוף ובנשמה.

מרגיש כמו בזבוז זמן יקר,

ובעיקר מקור לכעס וביקורת עצמית.

במנוחה התדר שלי יורד,

ואיתו עולה הרצון להסתגר.

אבל השבוע נאלצתי ללמוד אחרת.

השבוע הבנתי כמו שלא הבנתי מעולם

עד כמה מנוחה נדרשת בחיי מודעות והוויה גבוהה.

השבוע הבנתי מה הכוונה "לא להתנגד" לגל,

גם לא לבקר או לכעוס עליו.

פשוט לקבל אותו.

מזה תקופה שאני מבינה כי הרגש – מהותו גלים,

הגדלתי ראש והתחלתי לאחרונה למלא טבלת אקסל משוכללת ש"האונה האנליטית" שלי הכינה לי.

טבלה העוקבת ומדרגת את הגל החודשי שלי במטרה לזהות מתי הגל במגמת ירידה,

לצפות אותו ולערוך (או ליתר דיוק "לא לערוך") תוכניות בהתאם.

עקבתי אחרי הגל והתרגשתי כאשר הצלחתי לפענח אותו.

זיהיתי את תחושת האופוריה המלווה אותי במרבית החודש כשהגל למעלה

וגם את הנקודות בהן הגל מתחיל להנמיך כדי להיטען ולצבור תנופה מחודשת

אבל השבוע…

השבוע זה בא לי בהפוכה,

קריסה אנרגטית וצניחה חופשית אל מצולות העייפות

הפעם לא צפיתי את זה, זה לא היה קשור בירח מלא ואפילו לא במחזור חודשי מתקרב,

סתם קריסה קוואנטית שלא היתה קשורה בכלום…

אז אחרי שהתבאסתי וביקרתי את עצמי,

ואחרי שהפעלתי את כל צוות המלאכיות סביבי שיטעינו אותי אנרגטית

ואפילו רקחתי לעצמי שיקוי מרומם,

נכנסתי למיטה, רק אני והמחברת. והבנתי

הבנתי את מהות המנוחה, כמו שלא הבנתי מעולם.

ראיתי כיצד הגוף והתודעה עובדים בפול פאואר, בקצב ללא רע,

והם חיבים לנוח. להסתגר. ולהיטען בחשיכה.

רק במנוחה יכולה לנבוע הנביעה הבאה,

רק שם אנחנו נטענים לקראת התעצמות הגל הבא…

אז הדפסתי לי מנדלות והתישבתי לצבוע (כמעט לא יצאתי מהשורה),

והקטנה שלי הצטרפה אלי (וכמעט לא נכנסה לשורה)

ויחד התמסרנו לאמנות "אי-העשייה"…

"כי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה…"

כמו הזרע, הוא נדרש להתכנסות וחשיכה לצורך הנבטה.

זכרו כי על מנת שהגל יתרומם לגבהים,

הוא צריך לרדת למטה, להיטען ולצבור תנופה…

וביום ט"ו בחג זה, אני מבקשת לחלוק גם אתכם את הבשורה

ולהבין שגם אנשים חזקים,

ואולי דווקא הם, אנחנו,

חייבים לעצור ולאפשר לנו רגעי התכנסות ומנוחה,

טעינה אל עבר זינוק הגל הבא…

האם תרצו להצטרף אלי וללמוד את אמנות ההקשבה לגוף?

רק אמרו כן בתודעתכם…

האם תרצו לסגל את איכות הנשימה והמנוחה?

האם תרצו ללמוד להיות רכים עם עצמכם?

לפרגן לעצמכם את המנוחה וההתכנסות?

האם תרצו לתכנת את תת המודע שלכם כך שיבין כי מנוחה אינה בזבוז זמן, כי אם התכנסות לצורך טעינה?

אפילו "ג'מילה אלקטריק" (השואב הרובוטי שלי) יודעת לחזור אל נקודת הטעינה שלה בסיום שאיבת הבית,

מי אנחנו שמתיימרים להפעיל את עצמנו ללא הטענה?!

האם תרצו לוותר על האשמה המלווה את המנוחה?

לוותר על התנצלות פנימית וחיצונית אל מול ביטול מחויבויות בתקופת גל נמוך?

והכי חשוב, האם תרצו להפנים כי לא צריך להגיע לקריסה פיזית בשביל לעצור ולנוח?

תודה, זה נעשה!

לסיום, לחצו כאן ליהנות ממוזיקת המדיטציה שליוותה אותי בגל הנמוך האחרון,

וסייעה לי להגיע לגל הגבוה הנוכחי…

חג אילנות שמח

וכמובן… אהבת אמת!