22/8/19
היי שוב, אז אנחנו כאן, בהוד השרון, כבר יותר משבוע, נכנסנו לגור בדירת פנטהאוז מהממת שקבלתי מגיסתי היקרה רותי, בטוב ליבה הרחב, ולמעשה בשבוע שלפני היינו עסוקים באריזות ובאיכסון תכולת הבית שלנו בכפר ידידיה, וכמובן במיון ובזריקת כל מה שאין בו צורך (לא מספיק, זה בטוח) ולאחר שהבית היה כמעט ריק, אילן אסף מצומת בית ינאי בשבת בבוקר 2 סינים והביא אותם לבית שיצבעו את כל הבית, ולמחרת הגענו כדי לנקות, נעזרנו בבן של חברה טובה, ליליה, סטונדנט חמוד שניקה ממש טוב את כל הארונות מבפנים ומבחוץ. בקיצר, צחצחנו ומירקנו את כל הבית עד שהיה נוצץ ….כדי לקבל לתוכו את נ, הדייר החדש ושני ילדיו.
כל הפעילות הזו דרשה מאיתנו לא מעט כוחות ואנרגיות, פיזיים ונפשיים, ושמחנו שזה הסתיים, חשבנו שסוף סוף נוכל קצת לנוח בדירתנו החדשה והמדהימה (מה פתאום, רק בקבר) , לא היה לי מושג שאצטרך ללכת כל כך הרבה מפה לשם, מהחדר לסלון (הדירה ענקית…מלא הליכה ואני עם בעיות קשות ברגליים) , עד שלמדנו איפה נמצא כל דבר, עד שפרקנו את מזוודותינו כאן (בכל זאת באנו לשלושה חודשים), שוב הייתי מותשת אבל כל הזמן זכרתי שזה מסיבות טובות ואין מה לקטר.
בין לבין כמובן שעוזרים עם הנכדים….יש אחת קטנטנה ועכשיו חופש גדול ואין יותר קייטנות וגנים אז מנסים לעזור כמה שניתן, שמחים שאנחנו יכולים ויודעים שבקרוב ניסע ונתגעגע מאד מאד.
אז עברנו עוד שלב לקראת הגשמת החלום שלנו, והשלב הבא הוא – הטיסה (19/11/19).
אז בינתיים אסיים את הפוסט הזה בנימה שמחה ואופטימית.