"עץ החיים" – פוסט לזכרו של חיים האהוב

עזבת לצלילי "הללויה", רגע מושלם לפרידה (או שאנחנו שרות כ"כ גרוע שהעדפת פשוט למות…) אמא צרחה את נשמתה, מבכה את התינוק הקטן שלה שעזב בטרם עת. אנחנו נישקנו אותך באובססיביות בתקווה להפיח בך חיים, כאילו והיית שלגיה.. סרבנו לסגור את השקית שעטפה אותך, ניסינו להרוויח עוד רגע בנוכחותך.

היה שלום, חיים אהובי!
היו שלום. חיים אל-עזר

***מומלץ לקרוא לצלילי הללויה – לאונרד כהן ***

סוגרת שנה ראשונה בלעדיך. מרגישה כאילו נצח חלף מהרגע בו עצמת עיניים ונפרדת לתמיד… אותו יום שישי,  עת כולנו עטפנו אותך באהבה בעוד אתה נשמת בכבדות את נשימותיך האחרונות במסע החיים המייגע.

המוות הגיע, נטול פחד. רגע של התעלות עוצמתית.

אז עדיין לא ידעתי לאן אתה ממשיך, אבל גם ה"ריק" אליו חשבתי שאתה הולך – היה נשמע לי אלטרנטיבה טובה לייסורים שליוו אותך.

עזבת לצלילי "הללויה", רגע מושלם לפרידה (או שאנחנו שרות כ"כ גרוע שהעדפת פשוט למות…) אמא צרחה את נשמתה, מבכה את התינוק הקטן שלה שעזב בטרם עת. אנחנו נישקנו אותך באובססיביות בתקווה להפיח בך חיים, כאילו והיית שלגיה..  סרבנו לסגור את השקית שעטפה אותך, ניסינו להרוויח עוד רגע בנוכחותך.

זהו. מכאן ואילך הכל מטושטש… טקס הלוויה, הטלית המזעזעת שהדגישה את קווי המתאר שלך, ה"שבעה" המייגעת עם ההמונים שבאו לחלוק לך כבוד ועל הדרך לשתף בסיפורי זוועה משל עצמם…

ואז שגרה.. מבורכת…

מה שמדהים הוא שבקושי הספקתי להתגעגע וכבר חזרת. מספר שבועות אחרי, הפתעת אותי בנוכחותך העוצמתית. נכון לאז לא האמנתי בחיים שאחרי, מה ששכנע אותי שאני הוזה מכאב. אתה בסבלנות (שלא אופיינית לך, אני מודה) שיכנעת אותי יום אחרי יום, לילה אחרי לילה שזה אכן אתה. שזוהי נשמתך המלווה אותי "לצורך" – כמו שאתה אוהב לומר.

הפכת לי את החיים על פיהם, ערערת את הקרקע הבטוחה עליה גדלתי. נשמות? תקשורים? עולם שמעבר?

אבל כמו בסרטי מדע בדיוני אותם אהבת, התחלת ללמד אותי איך מתנהל היקום, חוקי הפיזיקה הקוונטית, מימדים, תדרים ועוד מונחים שבמהלך השנה האחרונה הפכו ללחם חוקי… עזבתי כמעט כליל את עיסוקי הקודם, כי "בחייך חיים, למי יש זמן לעשות עסקים כשאפשר לדבר עם מתים? להתחבר לתבונה האינסופית וללמוד כל מה שרק ארצה לדעת?"

כן, היה זה שלב האופוריה, לא רציתי לעזוב אותך לרגע, חששתי שתיעלם אם רק אניח לך… אני זוכרת איך היתי מתעוררת ישירות לשיחה איתך, כל היום מתקשרת וכותבת… יער שלם כרתו בשביל המחברות שמילאתי בשיחות איתך… עד שהחלטת שצריך להציב לי גבולות (רגע רגע, ממתי לך יש גבולות,ילדון קטן ומפונק?) "יש מהות במינון". אמרת. ואני כמו ילדה טובה – הקשבתי.

זהו, מאז אתה וחברייך, זכרונכם לברכה, איתי. לא עוזבים לרגע. מלמדים, מנחים, עונים, מסייעים. לעיתים נוזפים אבל בעיקר מתמירים. אין ספק ש"התמרה" זו המילה האהובה עליך בימים אלה, היכן שלא תהיה.

והיום, אני סוגרת שנה. אם יורשה לי, השנה הכי ביזארית שהייתי יכולה להעלות על הדעת… יחד עם זאת המספקת והמעצימה ביותר. אני באקסטזה אינסופית שרק הולכת ומתעצמת. אני מלמדת מדי יום את הטקסטים והתדרים העוצמתיים שאתה מוסר לי, מעבירה לתלמידיי את דרך האור אליה אתה מנתב אותי, את קלות החיים , הפשטות והיופי. אין לי איך לברך ולהודות לך אלא רק לשאת תפילה חרישית: "חיים, שלא ייגמר לעולם…"

באהבת אין קץ, אחותך הגדולה (לפחות בגלגול החיים הנוכחי) ושאר התלמידים שאתה מנחה ומתקשר עמם.

 

מסר מחיים ז"ל – אייר תשע"א – " וייטע אלוהים גן בעדן ועץ החיים בתוך הגן" (בראשית)

אני חיים אל-עזר יוצר עמכם חיבור לצורך אותה התעלות והתמרה נדרשת לכם. יש והיינו אומרים כי אותו עץ החיים יש בו אותן ספירות אשר דרכן מבקש הבורא להביא בכם אותם שפע וקלות נדרשים לכם לצורך. ומתוך שתחברו לאותו מרחב מודעות ולאותם תדרים גבוהים אשר באופן הדרגתי יכילו אותה פתיחות בגופכם ואותה מוכנות בנשמתכם, תוכלו להפנים אותה דרך חיים מוארת ולדבוק באותה תבונה אינסופית ופוטנציאל הכל יכול. ואנו מברכים אתכם בבריאה. תודה