לשחק זה משחק ילדים

מילות השיר "הילדים קופצים" של שוטי הנבואה כאילו נלקחו ממערך שיעור של חינוך גופני. כל כך פשוט. כל כך כייף.
"לשים את הידיים
על המותניים
לשים את הידיים
על הכתפיים
לשים את הידיים
על הראש
ולספור אחת שתיים שלוש! "

"אתה יכול לגלות טוב יותר את אופיו של אדם במשך שעה אחת של משחק, מאשר במשך שנה שלמה של שיחה" אפלטון

ואני טוענת שאם ככה אז למה לא לתת לילדים לשחק בתחילתו של כל יום לימודים עוד לפני שמתחיל השיעור הראשון???  אני לא מתכוונת להתרוצצות האקראית הזו בחצר בית הספר בהמתנה לצלצול שמבשר על תחילתו של יום לימודים אלא למשחק מתוכנן במערכת שמקבל גיבוי מכל הצוות החינוכי בבית הספר.   הילדים מתעוררים בבוקר וממהרים להגיע לבית הספר, עוד נכונו להם מספיק שעות ישיבה במהלך חייהם, אז למה לא לספק להם את הצורך הבסיסי הזה שנקרא: משחק???

כהורים, אתם בוודאי מכירים את מה שמכונה "קריאת בוקר".  הילדים מביאים איתם ספר קריאה מהבית או ספר מפינת ספר בכיתה וב 10 דקות הראשונות של יום הלימודים כל ילד שקוע בספר שבין ידיו.   קריאת ספר היא דבר חשוב מאוד שלדעתי ראוי שיקבל שיעור שלם במערכת.  לקרא ספר, לחיות את הסיפור וללמוד לשתף את החברים בחוויה.  אך האם באמת אפשר להבחין בכך שהילד קורא? האם ב 10 דק' (ברוטו) של קריאה באמת ניתן לשפר את מיומנות הקריאה?  האם אין סיכוי אפילו קטן שקריאת בוקר היא יוזמה שנועדה להשתיק את הילדים על מנת שלמורים יהיה יותר קל?  ואם כן, האם אין דרך אחרת?

אז זהו, שיש!

מתקן שעשועים בחצר בית הספר.

צורך בסיסי של האדם הוא "להיות בתנועה". בשעות הבוקר המוקדמות רמת האנרגיה בגוף נמוכה.  העיסוק בפעילות גופנית משחרר אנדרופינים, מאזן את רמת הסוכר בדם, רמת האנרגיה עולה, חילוף החומרים מואץ ויש תחושת עירנות וריכוז.  אין ספק שזו יכולה להיות דרך יעילה ומהנה לפתוח יום של 4-5 שעות לימודים.

לפעילות הגופנית והמשחק יש יתרונות נוספים וחשובים לא פחות בתחום הרגשי והחברתי.

המשחק הלא מובנה מאפשר לילד להיות יצירתי ולהביע את עצמו בדרך ייחודית לו, הדמיון מתפתח ותנועה חופשית במרחב מעניקה לילד תחושה של חופש.

הילד לומד להיות חלק מקבוצה ולומד להכיר את עצמו בתוך הקבוצה, את יכולותיו הגופניות ותוך כדי כך הוא מוערך ע"י החברה וכך עולה ביטחונו העצמי בעיניי עצמו ודימויו העצמי יוצא נשכר.

המשחק בחוץ מאפשר לילד להכיר את העולם הסובב אותו, להעריך את הטבע ולהשתמש בחושיו.

כבוד!  לחברים למשחק, לחוקי המשחק, לכללים ולעצמי.

תוך כדי המשחק הילד חווה תחושות חיוביות של צחוק, שמחה, הנאה ושחרור והוא ייהנה לשוב ולשחק את אותו משחק וייהנה ממנו בכל פעם מחדש.

ילד שהוא פעיל מבחינה גופנית בהפסקות, בחוגי ספורט הוא מקובל יותר בעיניי חבריו, עירני יותר ומצב רוחו מרומם.

ולשאלת השאלות: מה יוצא מזה למורה? כי אם לא היה צורך בשאלה הזו אז היינו רואים בשעות הבוקר מורים משחקים עם הילדים ולא מורים שיוצאים בעייפות מחדר מורים עם לגימת קפה אחרונה "לעוד יום" לימודים.

למורה יש הזדמנות לאופק חדש.  להגיע בבוקר ולכמה רגעים להיות שוב ילד/ה. ליהנות ממשחק משותף עם הילדים. להכיר אותם באופן שלא ניתן להכיר אותם כשהם יושבים ואוחזים בעיפרון.  להקשיב להם דרך הגוף. לראות אותם בגובה העיניים ולדאוג שמי שלא מקבל מסירת כדור מחברים יקבל אותה מהמורה.  כולם רוצים שהמורה תמסור דווקא להם את הכדור.  המורה שמשחק/ת עם הילדים נתפס/ת באופן חיובי יותר, ולילדים יהיה נח לגשת למורה בשעת הצורך.

כאן אני מחזירה אתכם לתחילתו של הפוסט לאותה קריאת בוקר מצויינת אבל היא יכולה להמתין לחורף וימים גשומים בהם השהייה בכיתה עדיפה על שהייה בחוץ (לא שלקפוץ בשלוליות זה רע…).

מנהלים ומורים, הילדים מגיעים אחרי חופשה של חודשיים בה היציאה מהשגרה הופכת לשגרה.  הם משחקים, מתרוצצים, ישנים מאוחר (יחסית), מבלים עם חברים ומכירים חברים חדשים.  זו הזדמנות מצויינת להתחיל את שנת הלימודים הבאה בשגרה יומית חדשה: להתחיל את הבוקר בתנועה ומשחק.  נסו את זה.  מובטחים לכם ילדים מחייכים ומאושרים (גם אם לא כולם).  כמובן שמורים מרחיקי לכת יכולים להפוך את פעילות הבוקר לפרויקט של הכיתות הגבוהות והשמיים הם כמובן הגבול.

תאפשרו לילדים לשחק, תרוויחו אותם בכיתה.

הצטרפו לדף הפייסבוק שלי

(הקליקו על התמונה)

שרית כהן חכם
לאן את רצה אני שואלת את עצמי בכל פעם מחדש. לאן יש לך לרוץ?שואלים אותי. לא עדיף לך ללכת? זה גם יותר בריא, מצקצקים. אוליי תוותרי (המהדרין). מה יש לך עם השיגעון הזה של הריצה? איך יש לך כח לרוץ? הריצה... ב 2012 התחלתי בתור אתגר עם חברה ומאז זה נשאר. הפך לתחביב, הפך לדרך חיים. הריצה מתנהלת במקביל לחיים. היא חלק מהחיים. מלמדת ומשקפת את החיים עצמם. את הרגעים הקשים, את ההצלחות, המלחמות, וויתורים, פציעות, יעדים, מטרות, חברים, ויותר מכל את המשפחה. בלוג שנכתב בזיעה עם שתי רגליים על הקרקע. תפעילו שעון... מתחילים.