אבא, אמא וילדה בת 7 אורזים לילה אחד 2 תיקי גב גדולים, לא נפרדים מאף אחד, ויוצאים בחסות החשכה אל עבר מדינה עלומה בלבנט הרחוק, בדרך לא דרך, מבריחים את הגבול יחד עם סחורות אסורות. ההורים הם סבא וסבתא שלי, והילדה הצעירה היא אמי.
אמא שלי נולדה ברומניה ובשנת 46, בהיותה ילדה צעירה, קיבלו הוריה החלטה אמיצה – להיפרד מהחיים המוכרים וממשפחתם ולצאת למסע אל ארץ ישראל. מאחור נותרו סבא רבא שלי נפתלי, אבי סבתי, דודתה של אמי ובני משפחה נוספים. סבא שלי לא דיבר על סיפור העלייה מעולם. ממנו שמעתי המון סיפורים על ילדותו ברומניה, אותם השלמתי בפרטים שליקטתי מסיפוריו של שלום עליכם על העיירות היהודיות בפולין. מאמא שלי שמעתי פיסות קטנות של הסיפור, בעיקר אירועים וחוויות שמעולם לא נקשרו אצלי לעלילה רצופה. ידעתי שאמא שלי הלכה ברגל מרומניה לאיטליה, שכשיצאו לדרך לא היתה מדינה, ועד שהגיעו אליה, היא כבר היתה בת כמה חודשים, ידעתי שהם היו תחת חסותו של ארגון הג׳וינט האמריקאי, ושאמא שלי נכנסה לארץ כילד בשם משה שטרן בן ה-9. קטעי הסיפורים האלו סיקרנו אותי תמיד, ועל אף זאת, מעולם לא שאלתי שאלות, לא ביקשתי ממנה לחבר עבורי את הנקודות, כמו הרגשתי קושי לחזור לאותם ימים.
ביום ההולדת ה-69 של אמא שלי צרפתי למתנה גם הצעה: מפגשים שבועיים, רק שתינו, בהם אמא תספר לי את סיפור חייה, אני אשאל שאלות, אכתוב את הסיפורים ואחבר את הנקודות, וליום ההולדת החגיגי הבא יהיה לנו את סיפור חייה המרתק של אמא, מתועד במילים ובתמונות. ההצעה התקבלה וכך היה. נפגשנו במשך קרוב לשנה מדי שבוע או שבועיים, ודיברנו. אמא סיפרה על מה שהיה, אני שיתפתי במה שעכשיו ולאט לאט נאספו הסיפורים והתמונות. זו היתה שנה מורכבת ורבת תהפוכות בחיי, וכך יצא שהספר לא זכה להתממש ולצאת לאור. במקום הספר, הזמנתי את אמא לסוף שבוע בברצלונה. רק היא ואני, אמא ובת.
המחברת עם כל מה שכתבתי ועם התמונות שאספתי מהאלבומים של אמא ישבו במגירת שולחן העבודה שלי והמתינו בסבלנות. מדי פעם פתחתי את המחברת, קראתי כמה פסקאות, התגעגעתי והחזרתי למקום, תוך שאני מבטיחה לעצמי שליום ההולדת הקרוב אני מוציאה את הספר. בהפתעה.
כך חלפו 8 שנים. באפריל הקרוב ימלאו לאמא שלי 78 שנים, והמחברת שבמגירה, הקובץ הערוך כמעט לחלוטין והתמונות הסרוקות התפרצו בחודשים האחרונים אל השגרה שלי בתדירות גבוהה יותר מתמיד. אין פלא, לכן, שכאשר עלתה ההצעה לקחת חלק בפרוייקט הכנת אלבומים דיגיטליים בפלטפורמה אינטרנטית, הצעתי את עצמי עם הפרוייקט הזה עוד לפני שהקדשתי זמן למחשבה ולהיסוסים.
עד לפני כמה שנים היה לי סטודיו לעיצוב גרפי, ובשנותיו האחרונות עסקתי בסיפורים אישיים ובסיפורי משפחה מרתקים. חלק נכבד מהעבודה היה להעביר דרך העיצוב את הייחוד של האדם או המשפחה בהם עסק הספר. למה אני מספרת על זה? כי באתר מצאתי שפע עצום של אפשרויות מוכנות: רקעים, תבניות עיצוב, איורים, קישוטים וכל מה שהדמיון הפרוע יכול להעלות, והשפע הזה בילבל אותי בהתחלה. היה לי חשוב לתת מקום של כבוד לסיפור כמו גם לתמונות, ולכן בחרתי לאתגר את עצמי ולעצב בעצמי במקום להשתמש באחד מעשרות עיצובי האלבומים המרהיבים שמוצעים באתר. הבחירה הזו העלתה בי המון תיסכול, מעצם הנסיון שלי לכפות על המערכת את שיטות העבודה אליהן הורגלתי. במשך יומיים חרקתי שיניים והתבצרתי בעמדתי העיצובית, עד שהבנתי עד כמה המערכת הזו מקלה עלי ומאפשרת לי להוציא אל הפועל בהרבה פחות מאמץ ועבודה את מה שראיתי בדמיוני הקודח.
בפן המעשי, גייסתי את בכורתי בת ה-22 לפרוייקט, וזו היתה אולי הפעם הראשונה שהתוויתי קו עיצובי ושיחררתי למישהו אחר את הפיכתו לשפה גרפית. היא הקימה לנו ספריית איורים ורקעים מהמבחר העצום שבאתר והתחילה לתרגם את מה שעלה בדמיון שלי לעמודים באלבום. הספריה הזו, בניגוד להנחת היסוד שלי כמעצבת גאה, שיחררה את הדמיון שלי ופתחה לי מרחבי עיצוב חדשים ונגישים.
ברובד אישי ועמוק יותר, יצאתי למסע. הכלים המגוונים שעמדו לרשותי לביצוע האלבום איפשרו לי להקדיש את תשומת ליבי לתוכן, לבחון לעומק את האופן שבו התחברו הנקודות ולהתחבר לילדה ולאישה הצעירה שאמא שלי היתה. תוך כדי עבודת העיצוב חזרתי אל השנה הזו, אל המפגשים שלנו בבתי קפה בעיר, שבהם נשזרו סיפוריה של אימי במציאות חיי באותה שנה. ממרחק השנים התחוור לי כי העבר וההווה מצאו קרקע משותפת ויצרו קירבה חדשה בינינו, והרגעים הללו שמורים בתוכי לעד. בשבילי העבודה על האלבום הזה היא צומת משמעותי שבו נשזרים הדורות זה בזה.
בערב שישי רגיל, בארוחה המשפחתית, הגשנו לאמא את האלבום. ההפתעה הפכה להתרגשות וביחד דפדפנו בו, כשאמא מתעכבת על התמונות, נזכרת מתי והיכן צולמו, וכמו יוצאת שוב למסע אל עבר ילדותה ונעוריה. בשבילי זו היתה חוליה חסרה בהיסטוריה המשפחתית שהושלמה, נקודות נוספות שחוברו.
* האלבום הופק במסגרת שת״פ מקצועי עם אתר ׳אלבומי׳
סיפורים מן העבר קוראים לך? רוצה לחבר את הנקודות שלך? אני מזמינה אותך להיות איתי בקשר
הכתבה נערכה בשיתוף אלבומי
