עמדת הטעינה אצלנו בגן פעילה למדי, היא נפתחת מידי פעם במקומות שונים בגן, על הספה הקטנה, על השטיח או בחצר. אבל לרוב היא נפתחת בסביבות השעה שמונה בבוקר על הספה הקטנה שצופה לדלת הכניסה לגן. והיא מושכת עליה לפרקים את כל ילדי הגן.
עמדת הטעינה היא פשוטה ובטוחה להקמה, ולא דורשת יותר מאשר פינת ישיבה עם מספיק מקום לכמה ילדים, וגננת פנויה. היא מספקת חיבוק ונחמה, לכל מי שמרגיש צורך במעט הטענה רגשית. למעשה ברגע שאני מתיישבת על הספה כמעט תמיד תבוא ילדונת בריצה, או איזה ילדון שידרוש חיבוק. ואני משתדלת מאוד ליצור את המרחב הזה כמה לפחות כמה פעמים במהלך היום, אבל בבוקר אני לא מוותרת עליו.
שעות הבוקר עד לזמן המפגש וארוחת הבוקר הם זמן רגיש בגן. אנשים נכנסים ויוצאים. צפיפות גדולה יותר מהרגיל בגן, עודף מבוגרים גדולי קומה המסתובבים בחלל של הילדים (עלינו תמיד לזכור איך נראה ומרגיש לקטנים אלו העולם, ולזכור רגישויות חושיות של ילדים רגישים יותר). פרידות קלות יותר ופחות, ילדים רעננים לעומת ילדים אחרי לילה עם שינה טרודה. כל אלו הופכים את הזמן הזה לזמן מורכב ורועש בסדר היום של הגן.
זהו זמן בו , ילדים רבים חשים קושי ועומס רגשי, הם השקיעו מאמצעים רבים במהלך הבוקר, להתעוררות, התארגנות וכמובן לפרידה. הם מגיעים לגן וצריכים להתחיל לנווט את עצמם בתוך הגן ובפעילויות הקיימות. לנווט בין הורים של ילדים אחרים, ופרידות של אחרים. הם צריכים לחכות לחברים שעוד לא באו, ואולי אף לא יהיו בגן היום. מעמסה זו משאירה ילדים רבים סחוטים רגשית יותר או פחות. הם צריכים מקום בו יוכלו להטען רגשית, מקום בו יכלו להיות, מוכלים להתפנק, להתרפק, להתפרק, ולחזור בחזרה לפעילות בגן. לפעמים הם זקוקים רק לליטוף מהיר או חיוך קטן, ולפעמים זקוקים ליותר זמן לחיבוק מכיל, ומעט תשומת לב.
לכן מבחינתי כל כך חשוב לשמור על קיומה של עמדה זו למרות שזהו זמן די עמוס מבחינת צוות הגן. אני מוצאת זמן לאחר הכנת ארוחת הבוקר (שגם היא יכולה להיות סוג של עמדת טעינה ולקבל ילדים הזקוקים לכך ולתת להם להיות חלק מההכנה של הארוחה) לשבת על הספה בכניסה לגן ולהזמין את מי שזקוק לכך, הם באים ומתיישבים מקבלים חיבוק או ליטוף או נשיקה. יושבים כמה דקות או רק באים להגיד שלום ולקבל הכרה "אני פה, ואני חשובה". העמדה הזאת מאפשרת להם להשתלב בגן בשמחה, להמשיך את ההתנהלות במשך היום (כי הם למעשה גם לבד, כי ההורים לא שם). העמדה מאפשרת התחלה יותר רגועה וחלקה של הבוקר, ואתו יום מהנה וטוב יותר. היא גם מאפשרת לשיח ומגע אישי עם ילדי הגן, למשש את הדופק ולראות, מי נראה שהגיע עייף, ומי הגיע אחרי ריב בבוקר. ולכן רגישים יותר היום.
מבחינתי פינה זו מהותית וחשובה ביותר, גם היא נראית פסיבית למדי בהווי הגן, היא חלק מהיכולת של ההורה להשאיר את הילד בגן, כאשר הוא מרגיש שיש לילד כתובת רגשית להכילו ומקלה עליו להשאירו בגן בתחושה טובה ורגועה. והיא מאפשרת לילדים להרגיש שיש מי שעוזר להם לקבל את הכוחות להתמודד עם היום שמגיע , כי בגיל הרך ההתמודדות עם הגן היא לפעמים דבר מתיש ומעייף.
